שחור , ערמוני או סתם בלונד או משהו בגוון חום?

אז מה החלטתי ? ארוך או קצר? בלונדיני או סתם חום או ערמוני? נמאס לי ממני – אני הולכת למעצב השיער השכונתי…..אולי הוא יפעיל את קסמיו ופתאום אני אחזור לאהוב את עצמי……אפילו ביום קיץ מגעיל כזה….בוא נראה מה בחרתי ומה ייצא בסוף…:)

בחורה עם מחשב נייד

שאלה הרת גורל שאתה קמתי היום בבוקר. קיץ -חם, מעיק, נמאס לי מעצמי, מה אני עושה? מחפשת אזרחות חדשה למדינה קרירה……בינתיים, עד שאתחבר חזרה למציאות החלטתי להתנתק ולא להיות אני – לפחות לכמה שעות. אני הרי לא יכולה להיות 175 ס"מ משקל 58 ק"ג ובטח לא דינה ברזילי, אני יכולה להיות רק אני – לעטות בחום הזה פרסונה של מישהו אחר נראה לי הרבה יותר מדי….
או קיי – אני עוד במיטה תוהה מה ידרוש ממני מינימום פעילות או מחשבה, משהו שאולי יגרום לזוויות העיניים לחייך או לבהות בתמיהה ולא להבין למה חשבתי על זה ולמה עשיתי את זה? אבל מה….תחת חסות שמי הקיץ המהבילים מותר הכל – מזג האוויר  אשם בכל דבר שבדיעבד מסתבר לי כלא שפוי עבורי. לא שזה עוזר אבל לפחות יש כתובת שאפשר לתלות את האשמה.
"סלון יופי" – בעברית של השכונה "הלכתי למספרה", לא, אין לי מושג מה אני רוצה – רוצה להעביר כמה שעות ולראות אולי לשנות משהו כמו צבע, אורך – משהו, משהו לא מהותי בבסיס האישיות , משהו חיצוני לשנות, משהו הפיך גם אם זה ייקח חודש או חודשיים. לפני שאני מוצאת את עצמי במוד של מתחרטת , מקלחת מהירה, קפה קר, טלפון לספר לבדוק אם הוא בין הנוכחים ולהזהיר אותו שאני רוצה שינוי אבל משהו בלתי ברור, ממש כמו מזג האוויר הפנימי שלי – אני מנסה לאתגר אותו. נראה לאן האתגר יגיע.
הגעתי, מרחק יריקה מהבית. הקניון השכונתי אפילו הוא די שומם. אנשים שפויים נמצאים בעבודה (חלק מהם) והשאר יושבים בבתי קפה ממוזגים , נהנים מהקפה וסופרים את הדקות שאפשר לעשן סיגריה של אחרי…סביר להניח שאת היתרה נוכל למצוא במה שנקרא בעברית-פולנית "סידורים"  תרגום : קופ"ח, בנק, דואר וכו' – נו שוין, מישהו צריך לעשות את זה….ואם אני לא אעשה – מי יעשה?  והפולניות שנשארו שם לקטר…..קבוצת פולנייה מנצחת, שלוש קבוצות והפולניות מנצחות בלי למצמץ אפילו. ככה הן – יקברו את כולן לפנינו. שיהנו.
נכנסתי לביוטי-סלון, נשיקה מנומסת , פק"ל, מותק-שמותק לא ראיתי אותך יובלות הוא אומר לי…..נכון , אני כמו דבילית מנסה להצטדק – הייתי עסוקה או סתם לא היה לי מצב רוח והחלטתי ללכת ככה (כמו שבאתי עכשיו).  טוב, חשבת על איזה כיוו הוא שואל אותי ?ן? (כן, ימינה במעלה הרחוב ושמאלה בסמטה הראשונה – יא חתיכת דביל שכמוך…)- לא, אילו חשבתי על משהו מוגדר, על כיוון – הייתי אומרת לך בדיוק מה ואיך אני רוצה ולא מחכה להמלצות המדוגמות שלך.
תשמעי הוא אומר לי : המילה האחרונה ברומא או בפריז (מישהו באמת בדק שאלה היו המילים האחרונות??) היא אורך…..והצבע השולט בקיץ הוא…….. תקשיב, אני אומרת לו כשאני עדיין במצב רגיעה – לא מעניין אותי מה שולט, איזה אורך רלבנטי – תעשה משהו, תשעשע אותי, ספר קצת שטויות, תן קצת רכילות שכונתית (אז מה? אני יכולה להרשות לעצמי להיות מדי פעם רדודה ואנושית….). הוא עוטה על פניו מבט רציני כאומר : אני ? רכילות ?  מתי שמעת אותי מרכל? – לא חשבתי שיש צורך אפילו לענות. שתקתי ורק ביקשתי עוד קפה.
צבע – היום מתחשק לי קצת פחות ג'ינג'י, קצת יותר מתון לכיוון חום ערמוני, משהו בלתי מוגדר אבל לא ג'ינג'י אש – אחרת כל התנהגות מופרעת שאני מבצעת מדי פעם כי מישהו הרגיז אותי – ישר תולים ומסבירים את זה בצבע השיער, באמירה הבנאלית כל כך : טוב, היא ג'ינג'ית….וג'ינג'ים זה אופי….בא לי לצרוח שג'ינג'ים זה גם צבע שקונים בסופרפארם או סתם במספרה. אין לי כח לאנשים בחום הזה. או קיי, התקדמתי וגיבשתי לעצמי צבע בלי לשמוע המלצות ובלי לנסות להיות הכי טרנדית והמילה האחרונה בפריז.
עם האורך אני קצת יותר בעייתית (אני בעייתית בעוד המון תחומים – זה הקטנטן מביניהם..), הגעתי לאורך שצריך להתחיל…מן משהו שלא לפה ולא לשם, האורך הכי מעצבן שקיים, לא קצר ולא ארוך, אין לו צורה בשום דרך ולאסוף אותו זה מדי קצר. השלמתי כבר עם העובדה שבתקופה הנוכחית והקרובה אני אוספת את השיער עם קליפס והולכת ברחוב כמו עוזרת בית או בעלת בית בדיוק באמצע הנקיונות. – זה גם סטטוס לא רע, כי אולי מישהו ברחוב יחשוב בטעות שאני עובדת מאד מאד קשה ולא מתבטלת בין בתי קפה וחברות….נכון – זה נראה ג'יפה, אבל ביננו  – זה מה יש ועם זה ננצח אומר החצי כשזה המצב שהוא רואה אותי בדרך כלל…. לא שזה משנה מה הוא אומר, במקרים נדירים הוא בכלל רואה או מגיב. זה באמת צריך להיות מצב קיצון כדי שהוא יגיב, ברוב המקרים הוא לא רואה או שלא חושב שזה ראוי לתגובה. בגילי ובגילו לא נראה לי שמישהו מאיתנו עוד יעבור שיעור חינוך.
הוורידים קיבלו עוד כוס קפה ואפשר לנסות לתקשר על בסיס חצי ידידותי עם הקהל, לנסות לזהות איזה פרצוף מוכר ולחייך בנימוס, לא נמצא כזה בשעה ובמקום הזה, מילא, לפחות ניסיתי. אני מעיינת בקטלוג ומנסה לדמיין את עצמי עם מישהי שנראית דומה לאיזו דוגמנית ואיכשהו זה משעשע…..אין משהו אחר שישעשע אותי ובזמן מצוקה – גם דמיון כזה מעורר בי סוג של חיוך.
יאללה, הצבע על ראשי ואני צריכה ככה לשוטט 40 דקות, אפשר למות, לא? משעמם עד מוות. הספר שלי מנסה לנהל שיחת חולין ואני לא מבינה מה הוא רוצה  , ומכיוון שזה קניון שכונתי אני יכולה לשוטט שם (בקרבת המספרה) עם נייר כסף על הראש (גוונים בנות, גוונים), דבר הזוי לחלוטין. אם מישהי הייתה מסתובבת ככה ברחוב ראשי והייתה עוברת ניידת משטרה – יש להניח שהיו עוצרים אותה ומבקשים הסבר.
אולי זו אחת הסיבות שאני נשארת ברדיוס ורק במרכז הקניון. תוך כדי שוטטות אני תוהה אם הצבע שבחרתי משקף את אישיותי או סתם גחמה של בוקר או שהוא נראה נחמד בקטלוג או סתם נמאס לי ממה שהיה. לא הייתה לי תשובה מוגדרת ולכן כל מה שייתקבל – ייתקבל בברכה. אני לא שייכת לאותן אלה שאם הצבע ייצא חצי טון יותר או רבע פחות (גוון חזק יותר או חלש יותר של אותה משפחת פשע של צבע) – תתרחש כאן דרמה. כל צבע שמצאתי על הראש – נראה לי סביר. גם אם קצת יותר ערמוני או לכיוון חום, טיפ טיפה יותר או פחות – קטן עלי. לא יודעת, אולי זה משמעותי, אני לא מוצאת את המשמעות. ייסלח לי ריבונו ותסלחו לי אתן /ם.
שיא השיאים – הגענו ל"עיצוב השיער" – אז מה? "החלטנו"? שואל מעצב השיער – (פתאום הפכנו להיות רבים), לא מותק, לא החלטנו שום דבר, באנו אלייך שתחליט, שתספר לי מה אתה חושב (עד כמה שאתה מסוגל) ואני אומר או קיי או שאשים ווטו על העניין. כאן בא תהליך השיתוף : התכוונתי לעשות….מדורג….והרציונאל – נכון, זה קיץ, זה חם, מזיעים – אבל מה יותר חשוב? שתהיי יפה או שיהיה לך חם? – יא חתיכת אידיוט, יותר חשוב שיהיה לי פחות חם. חשבתי שאתה מכיר אותי קצת. מהר מאד הוא לקח צעד אחד אחורה ואמר : את יודעת מה? אני אעשה למעלה ארוך בכתפיים בינוני ובאורך אני אעשה מדרגות – התיאור נשמע לי הזוי ולדעתי אחרי המילה השלישית הפסקתי להקשיב….יאללה, שיעשה משהו שייראה נורמלי, שאני לפחות אצא לרחוב וארגיש שאני חוזרת קצת אחרת עם מצב רוח שונה מזה שיצאתי איתו מהבית.
לא יכולה לומר לגנותו. ניסה, השתדל, התכופף, בדק שהאורך יהיה שווה, ואני שקועה במחשבות ומדי פעם מרימה עין תורנית לראות שהוא עדיין במסגרת מה שהוא אמר. בסדר, אנחנו באיזור – אני אומרת לעצמי. אני שומעת אותו אחרי עשר דקות מקסימום מתפעל מעצמו ומראה לכל מי שנמצא שם: שיו..איזה יופי, מקסים הוא אונס את אחת הלקוחות, נכון שזה מדהים? וגם אם היא חושבת שזה גועל נפש – מה אתה חושב שהיא תאמר?
יאללה, שטפתי את הצבע, לא, אני לא מייבשת ולא דופקת פן, משלמת, נשיקה פולנית, תודה רבה, ו"בטח" – אני לא אחכה כל כך הרבה זמן עד הפעם הבאה.." איך יצא הוא שואל? נחמד אני אומרת….נראה לי שביאסתי לו קצת את היום שלא יצאתי במחול הורה סוער להביע את אושרי מיצירת המופת שיצאה תחת ידיו.
יצא בסדר – לא יותר….האמינו לי. חזרתי הבייתה, נראה בסדר, לא משהו לרוץ ולספר לחבר'ה….אבל גם לא משהו שראוי לייסר את עצמי. בסדר יכול להיות גם שגרה, ושגרה לפעמים זה ה-דבר  הכי  מבורך.