שחור לבן בצבע

הצגה מקורית של דורון תבורי בביצוע אנסמבל הרצלייה. לא- לטיפוס המזפזפ וחסר הסבלנות כן- לאוהבי תיאטרון אמיתי ועמוק – מומלץ בחום

בחורה עם מחשב נייד

בהפסקה של ההצגה "מפגש באינסוף" של אנסמבל הרצליה, הודיע לי בן הזוג שהוא הולך הביתה. הוא יכול לחזור אחר כך ולאסוף אותי או שאצטרף אליו ואפרד ממה שהוא הגדיר כשעמום אחד גדול. ההצלה הגיעה מכיוון בלתי  צפוי:  כמה מילים עם  המבקר המיתולוגי של עיתון הארץ מיכאל הנדלזלץ, בר סמכא בלתי מעורער בנושא תיאטרון. הנדלזלץ ישב לידנו באולם והתפתחה שיחה קצרה בינינו בהפסקה. בן הזוג התלונן בפני המבקר שהרצאות יש לו מספיק בעבודה. זו מבחינתו היתה עוד הרצאה כבדה ומשמימה עם מצגת וידאו ברקע, ללא שמץ של תיאטרליות. "יש כאן משהו מעניין" אמר לו המבקר "משחק טוב וההצגה כולה שווה צפייה". כשמיכאל הנדלזלץ אומר מילה טובה לוקחים את זה ברצינות. בן זוגי חש מעט  נזוף,  הוא, שמעריך ומוקיר מומחים לדבר, החליט לתת צ'אנס למערכה השנייה שהיתה הרבה יותר דינאמית וצבעונית מהראשונה. ניצלתי.  בסוף ההצגה  יצא בן הזוג מהאולם עם סימן שאלה גדול על הפנים. מהורהר.

ההצגה מחזירה אותנו לתקופה הנפרשת מטרום מלחמת העולם השנייה בגרמניה,  התקופה  של המלחמה ועד מספר שנים לאחריה. הגיבורים הם הסופר היהודי קלאוס מאן ( בנו של הסופר תומאס מאן ) והשחקן-הבימאי גוסטף גרונדגנס גרמני לא יהודי. הנושא המרכזי הוא  הבחירה שעשה גרונדגנס להמשיך ולפתח את הקריירה התיאטראלית שלו גם בימי המשטר הנאצי, ובכך הפך לחלק מהמערכת, לשליח באגף התרבות של היטלר. בחירה זו היא בניגוד חריף לבחירה המתבקשת של היוצר היהודי קלאוס מאן  (אחותו היתה נשואה במשך זמן מה לגרודגנס א.א. ), שגלה לאמריקה וחזר עם בעלות הברית כחייל אמריקאי  בסוף המלחמה. בהצגה שזורה אהבה אירוטית בין גברים ואהבה סדו-מזוכיסטית של השחקן למאהבת שחורה. נטיות מיניות שעל פני השטח היתה כלפיהם דחייה גמורה על ידי הנאצים ומתחת לפני השטח – אצל חלק מלובשי מדי האס אס-  היתה לנטיות אלה משיכה עזה.

בתפקיד הסופר קלאוס מאן – יפתח אופיר. הוא אינו מופיע על הבמה אלא על מסך ענק בסרטי וידאו. חלקם בקלוזאפים מצמררים. צעיר, יפה  מוכשר ומבטיח, אבל לוקה בדיקציה בעייתית, בולע מילים ומרבה בלפסוסים.

דמותו המורכבת והמרתקת של גוסטב גרונדגנס מגולמת בכשרון רב על ידי נמרוד ברגמן שהותיר אותי מרותקת במשך כל ההצגה כשהוא לבד על במה עירומה. ברגמן הוכיח יכולת משחק מרשימה, מימיקה מעולה הן ברגעים הדרמטיים והן בקומיים ושליטה גופנית גבוהה, לה היינו עדים בחלק השני של ההצגה.

"מפגש באינסוף", משלב קטעי וידאו ארכיוניים מעניינים מתקופת טרום המלחמה (בין היתר, סרטונים של צעירים, גרמנים וגרמניות מתעמלים בעירום מלא…  מיצג יוצא דופן של ההערצה לגוף הצעיר והחסון, אותה טיפחו הגרמנים).  בנוסף הוצגו צילומים אותנטיים מתקופת המלחמה  וידאו וסטילס (לא הזוועות שאנחנו מורגלים להם מיום השואה) ובתוך כל זה, משולבים צילומים מקוריים של גיבורי המחזה.

תיאטרון לא רגיל. לא מתאים לכל אחד. לא למזפזפ חסר הסבלנות שחייב גירוי מיידי עוצמתי וחדש כל רגע. כן לאוהבי תיאטרון אמיתי ועמוק.

חדשני. מקורי. מעיז. עמוק ומעניין.

קונספט ובימוי: דורון תבורי וידאו: יוחאי אברהמי תאורה: יחיאל אורגל תנועה: ארקדי זיידס תלבושות: אדם קלר שחקנים: יפתח אופיר ונרמרוד ברגמן

למבצעים כולם מגיע שאפו.

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.