שותפים לדרך

אחרי טור על הדרך ובחירת השביל בו צועדים, הכי מתבקש לעצור לרגע ולחשוב את מי איתנו, לשביל הזהב שלנו, אנו לוקחים.

יצא לי שבוע שעבר להיות בבית חולה. זמן ״שקט״ בשבילי, זה גם זמן טוב למחשבה. וחיפשתי עם עצמי תובנות על המילה ״שותפות״ ומה נשאר לה בעידן של היום מבחינת משמעות.

״תגידי לו מזל טוב״ שאלתי "על מה"? ״הוא התגרש״ הוא ענה. 

לא ידעתי כל כך איך לקבל את המשימה. "אם טוב לך, טוב לי" אמרתי. ״שיהיה במזל ובהצלחה״.

לעולם לא נדע מה הולך בביתם של אחרים, אבל השינוי הגדול הזה בין יום אחד את אשתי לבין החגיגה הגדולה מהרגע שהפכת להיות גרושתי, לא מניח את דעתי.

בעיניי שותף זאת מילה עם משמעות גדולה. בחיים הפרטיים ובחיי העבודה. תמיד כשהמילה הזאת עולה על הפרק, זה מזכיר לי את המשפט הבא: ״אם שותף היה דבר טוב, גם אלוהים היה לוקח אחד״. רק שבמקרה שלנו, טבע האדם הוא לרוב לא להיות לבד.
שאיפות גדולות, חכמת המונים , כח הקבוצה – אני יכולה לעלות פה עוד מגוון רחב של ביטויים שיזכירו לכולנו עד כמה עדיף לאחד כוחות לטובת הצלחה.

אבל בואו נצא רגע מעולם הנישואים או מהמחשבה על עולם העבודה ונחזור רגע למקורות – לעולם הטהור של הילדים.

יש לי 3 בנים, גברברים. הם בני 9,7,4.5 (שיהיו בריאים) ואני מגדלת אותם כשותפים.

למה הכוונה?

הערכים של הבית שלי הם ״אין שלי שלך״, ״כולם פה שותפים״ ומרוב שרציתי שזה יקבל משנה תוקף אמיתי, יצרתי להם לפני כשנתיים חדר משותף עם 3 מיטות והגשמתי עוד רצון שהיה לי בחלומות.

PHOTO-2018-11-25-09-47-59
המטרה מאחורי זה הייתה לי מאד ברורה: אתם ביחד בטוב וברע. גם אם אתם רבים, כועסים, נרגזים עד השמיים ולפני רגע צעקתם אחד על השני כמו ״אוייבים״ – בסופו של יום ולמחרת בבוקר, זה לצד זה אתם ישנים ומתעוררים. שותפים.

ברור לי שזה זמני ולא יימשך לנצח, אבל היה חשוב לי לתת להם לחוות את המשמעות הפיזית של השותפות והגמישות הנדרשת מכורח המציאות.

בחיים, כולנו חיים לצד שותפים. בזוגיות, בעבודה, בממשקים ואפילו בבילויים.

יש אנשים יותר חברותיים ויש כאלה שהם פחות – אבל השותפות היא חלק מחיינו ואת זה אני מאמינה שאף אחד לא יכול לשנות.

זה יכול להיות הצלחה מסחררת וזה יכול להיות כישלון מוחץ, השאלה האמתית היא מה מטרת השותפות הנבחרת ולאן כל אחד מהצדדים מושך.

בעולם הנישואים, לצורך הדוגמא, יש בהתחלה שותפות של אהבה, בנייה, צמיחה והקמת משפחה. עם הזמן הדברים משתנים, לא תמיד נשארים להם הפרפרים ואז השותפות הופכת למשהו קצת יותר מאתגר – ומפה מתחילים הרעיונות ״אולי זה לא זה? אולי כדאי לוותר?״

ובדיוק ככה זה בעולם העבודה.

אם מצליחים ונהנים, אז השותפות מושלמות וכולם מרוצים. וכשנהיה לפעמים קצת קשה או שמתחילים איזה פרויקט מאתגר, גם פה עולה האפשרות ״אולי זה לא זה? אולי כדאי להחליף לעובד אחר"?

כמנהלת שכירה אני לעיתים חווה את זה אפילו עם ספקים. הם הכי שותפים שלי לדרך וגם איתם לפעמים דברים לא זורמים. אם הייתי כל פעם בוחרת לפרק את השותפות עקב אי הצלחה, הייתי מחליפה ספק ככל הנראה כמה פעמים בשנה.

לכבוד שנת 2019 הכנה שלי, אני עוצרת רגע בזמן פנוי של מחשבות ושואלת את עצמי שאלה קטנה:
אם לילדים שלי אני לא מוותרת כשקשה ולא מאפשרת להם לוותר על השותפות, אז למה עם המבוגרים האחראיים והבוגרים לעתים אני שונה?

הרי מה הכוח של הביחד, אם לא בעת בעיה? כשטוב לנו, זאת ממש לא חוכמה. כולם אוהבים לקחת חלק בהצלחה. השאלה האמתית היא מה קורה בשעה שפחות ״סבבה״?

אם בחרתי במישהי או מישהו כשותפים לדרך, הגדולה לדעתי היא לקבל אותם ולצעוד לצידם בכל רגע ורגע. ברגע הטוב, לעוף איתם למרחקים וברגע הפחות מוצלח, לדחוף אותם מהצד ולוודא שגם שם הם בסוף הדרך מצליחים.

בעידן האפשרויות של היום, מזמינה את כולנו לחשוב קצת יותר על המילה שותפות ומשמעות הבחירה, על מנת לא למהר לוותר עליה.

ובקשר לבנים שלי, שישנים זה לצד זה יום יום ולעתים גם רבים אם האור יישאר דולק או יכבה, אני רק יכולה לשתף בתוצר אחד שווה כתוצאה מהשותפות:

החיבוק הטבעי שלהם אחד לשני ולשלישי בבוקר, שכבר שכח לחלוטין את כלללל מה שהיה בינהם יום לפני – זה מה שכובש לי את הלב שוב ושוב ומוכיח לי שהחיבור שלהם היה צעד מאתגר, אבל חשוב!

אוהבת אתכם ילדיי,
אתם המצפן שלי להמשך הדרך בחיי.

האישה
בת 37, אמא ל-3 גברברים. אשת איש ואשת קריירה. משתדלת תמיד לעשות "גם וגם" - לרצות את עצמי, ואת כולם. מאמינה בהגשמת חלומות, גם אם בדרך יש הפתעות לא צפויות.