"והכי הוא אוהב עוגת תפוזים", אמרה אמא שלו. "תרשמי". היא ישבה במטבח ביתה של חמותה החדשה. מטבח שנבנה בשנות השישים המוקדמות. ארונות העץ שבו נצבעו בלבן ובתכלת וניסו ליצור אשליה של אור ושמש. הוציאה מהתיק מחברת עבה. על כריכתה הדביקה מדבקה לבנה מעוטרת בלבבות. על המדבקה כתבה באותיות גדולות "מתכונים". שלושת הדפים הראשונים כבר היו מכוסים בכתב יד. "סלט החצילים שהוא הכי אוהב", "מרק העוף שהוא הכי אוהב", הקציצות שהוא הכי אוהב". ועכשיו – העוגה.
להפריד ארבע ביצים.
להוסיף סוכר, כוס מיץ תפוזים וכוס שמן.
להוסיף קמח – כמה שלוקח.
לערבב חזק ולאפות.
היא הקישה על קליפת הביצה בסכין. הביצה נבקעה לשתיים בקלות. הפרידה חלבון וחלמון וניגשה לביצה הבאה. אופס! החלמון נשבר ונשפך לקערה יחד עם החלבון. הביצה הרביעית היתה מקולקלת. זרקה לפח ארבע ביצים. לא נורא, שווה להתאמץ בשביל העוגה שהוא הכי אוהב. מזל שקנתה תבנית שלמה. הוסיפה קמח. כמה שלקח. לקח הרבה. וגם ביקש עוד. ערבבה חזק עם מטרף ביצים, העבירה לתבנית והכניסה לתנור.
אחרי שעה זרקה לפח עיסה של ארבע ביצים, כוס סוכר, כוס מיץ תפוזים, כוס שמן וקמח – כמה שלקח.
פתחה את ספר הבישול החדש של רות סירקיס. הוציאה מהמקרר ארבע ביצים חדשות. טרפה חזק עם שמן, סוכר, קמח וקקאו. הוסיפה כמה דמעות של אכזבה, והכניסה לתנור.
בבית התפשט ריח מתוק של עוגת שוקולד. "וואו! איך ידעת?" הוא אמר כשחזר הביתה, "בטח דיברת אם אמא שלי", עוגת שוקולד זו העוגה שאני הכי אוהב.
