ואוו 23:00 יושבת לכתוב את הבלוג הראשון שלי ומה שעולה לי בטבעיות זה שהנה עוד שבוע טס לו, שבת לפנינו, יום המשפחה וזו הזדמנות נפלאה לשתף את השבת המיוחדת שלנו שהשתנתה לה לפני שנה וחצי שבן זוגי מזה 17 שנה החליט לשנות במעט את אורח החיים שלו.
מתחילים …
השבתות הן חלק בלתי נפרד מהביחד, זמן איכות והדובדבן שבקצפת אחרי השבוע העמוס שלנו.
השבת הייתה כמו כל שבת, טיולים ברחבי הארץ ובעיקר בים, בשמש, במקום שאני הכי אוהבת שרק בשקיעתה היינו אורזים חזרה את חפצנו ופה ושם בימי החורף טיול למקום רחוק בצפון הפסטורלי, ובקיצור, לאן נוסעים היום?!
תקופת זמן: 2018, קיץ
שבת בבוקר והיום בקנה- בריכה.
אני בשלי, מארגנת, מתקתקת, מסדרת, אורזת אוכל, מצופים, מגבות, חיש מהר סטייל מרי פופינס
אבל רגע, איפה בעלי? מדוע הוא לא מחכה לי ברכב?
״לא מאמי, נראה לי שאת תנהגי״
הייתי מופתעת, הרי זו אני, זו שאוהבת לשבת לצד הנהג, לזרוק את הכפכפים, להרים רגליים על הדאשבורד ולפתוח את הסטוריייי.
כן, כך זה התחיל.לאט לאט, הפכתי להיות הנהגת הראשית בטיולי השבתות שלנו, ויאיר בן הזקונים שלי שאל ״למה אבא לא נוהג?״
וכך, עם חלוף הזמן, כבר לא הייתי נהגת טיולי השבת שלנו, הוא פשוט לא הגיע יותר.
הוא החליט שהוא מעדיף לא לנסוע בשבת.
כאן, נכנסו שאלות רבות.
האם אני יכולה להכיל את זה? למה הוא עושה לנו את זה? האם אני אוהבת מספיק כדי לקבל את השינוי הזה?
הבן זוג שלי, זה שהים בשבתות היה בשבילנו הבילוי האולטימטיבי שינה את דעתו, איך למעשה מקבלים שינויים ככה בחיים, שיש לנו 3 ילדים שחיים חיים חילוניים לגמרי, כן יש קידוש וערכים ומסורת , אבל לא לנסוע בשבת? זה פשוט פצצה ביום בהיר.
לאט לאט הבנתי שאני צריכה לקבל את הבחירה שלו, לכל אחד אני בטוחה שבאמצע החיים יש איזושהו שינוי מסלול לכאן או לכאן או יותר נכון אנחנו מדייקים את עצמנו ומה שעושה לנו הכי טוב.
הלכתי עם הלב שלי לאושר של המשפחה שלי.
פה ושם אני חותכת לחברות מידי פעם (יכולה לספור על יד אחת), מקפיצה תילדים אבל עדיין זה לא מרגיש שלם כשלא כולנו יחד.
חשבנו יחד איך אנחנו מפיקים את המירב מהשבתות ובקיץ שזה האתגר הכי גדול מבחינתי החלטנו שאם ההר לא בא למוחמד, מוחמד בא אל ההר- בריכה בבית והחגיגה התחילה! פיתרון נפלא לשבתות בקיץ.
וכך הבית שלנו מקיים מצווה גדולה-
״מצוות הכנסת אורחים״ ואני עפה על עצמי.
בית מארח!
עלייה לרגל כל שבת, אין מצב שמישהו יגיע ואין מה לאכול, מלוח, מתוק, ואפילו חמוץ.
החגיגה הפכה למסורת, חורף/קיץ- אנחנו מתאימים את התפריט בהתאם, סה"כ מעין "מימונה" של השבתות,
מודה ומתוודה, אני אישה כל כך עסוקה וחבריי יעידו שגם די לחוצה
השבת הזו העניקה לי שלווה, לעצור רגע את מרוץ החיים, להיות בבית, ולהנות ממנו, ומהילדים שלנו.
וכן, לפעמים אני נשברת וכועסת, ״אולי בכל זאת בוא ניתן גיחה לים עם הילדים?״
אנשים משתנים, העולם משתנה, וגם אנחנו משתנים, אוהבים ובעיקר מכילים יותר.
למדתי בשנה האחרונה איך מכל דבר שנראה לנו שיש בו קושי, תמיד בסוף יוצאים מחוזקים ומחושלים.
אבל מה שבטוח- אני מארחת מספר 1!
אהה וחמין על פלטת שבת – זה מוש!
ואם בא לכם עוד קצת טעימה מחיי מוזמנים לפייסוש שלי ולעסק שלי