שבעים אבנים כחולות / יפית שזו

קראתי ברצף וקראתי לאט ולבסוף הצטערתי שסיימתי לקרוא את הכל,הצטערתי שהספר נגמר

בחורה עם מחשב נייד

זה היה ממש כמו היום. ערב חג שבועות. סיפור רות מדהים בעיניי. גם הספר שלי. צחקתי כשחשבתי על עצמי כעל "סופרת"; מי אני שאהיה סופרת? זה מדהים כש"בלתי אפשרי" פוגש ב"אפשרי" ומנסה לבלבל אותו בעזרת תרגיל מנהיגותי. זה יפה איך "אפשרי" מוציא לו את הרוח מהמפרשים ושולח אותו קיבינימט ל-16 אלף כיוונים. כרכתי את מילותיי ומסרתי להוצאה לאור. הם אמרו "נהדר, אפשר לפרסם!" שתקתי שבוע. עוד שבועיים. באותה נקודת זמן היה הכי נכון לשתוק. ארבע שנים חלפו מאז. ספר הביכורים שלי התבגר. שונה. נמחק מהמחשב (סיוט עולם) ללא גיבוי. בזמן הזה למדתי להוציא מהבטן קולות שעברו אל הלב מיד. הידיים זכרו להקליד מה שהמוח שכח, וידעתי – יום אחד גם אני אקצור את מה ששלי, אהיה אסופה של מילים. יום יבוא, הבטחתי. גם לי יהיו ביכורים. היום אני אומרת: תכירו, זאת אני, נאספת לכריכה משלי. (כריכה אחורית)

כמו יין משובח ששותים אט אט,מרגישים את טעמו,מתענגים ומחכים ללגימה הבאה כך קראתי את הספר הנפלא הזה.

אוסף מופלא של קטעים מרגשים,לרגע עצובים לרגע משמחים. רגעים קסומים בחיים שלה משתלבים בחיים של כולנו.

קל היה לי למצוא את עצמי שם ומרתק היה להכיר את יפית דרך המילים,הקטעים והספר כולו.

קראתי עמוד או שניים וחזרתי אליו שוב כעבור יום או יותר. קראתי ברצף וקראתי לאט ולבסוף הצטערתי שסיימתי לקרוא את הכל,הצטערתי שהספר נגמר.

והוא עדיין לידי,כמו אותו יין משובח שברגע מיוחד מוזגים ושוב נהנים כך אני עוצרת לרגע ביומיום,קוראת שוב,מתענגת שוב ומחכה לפעם הבאה.

ובנוסף ל70 האבנים הכחולות יש לי אבן נוספת בדמות סימנייה מקסימה והקדשה רגישה ויפה שכתבה לי יפית על הספר ולנצח הוא יהיה מיוחד עבורי.

הוצאת סטימצקי

OLYMPUS DIGITAL CAMERA