לוקח זמן להבין שלא החלפת הטיטולים ,ההנקה,וגם לא ההתעוררויות התכופות בלילה יהיו הרגעים המעייפים ביותר -אלו הם הרגעים שבין לבין,הם אלו המתישים יותר מכול דבר אחר. חופשת הלידה היא זמן הסתגלות,מאה ימים לפחות בהם את מקדישה את כול זמנך וקיומך לטיפול בתינוק, מאה ימים של התכנסות בבועה דיאדית : אלו הם ימים של נסיגה מזירת ההתרחשויות החיצונית לטובת כניסה פנימה,למהות האימהית. ישנן אימהות הבוחרות להאריך את החופשה ,ישנן אימהות המקצרות אותה וחוזרות למחויבויות אחרות. אך דבר אחד בטוח, כמעט כולן חוות בה רגעי "בדידות אימהית".
בדידות אימהית היא בדידות מסוג אחר. היא מורכבת מתסכול מתמשך בין הרצונות שלך למציאות תובענית הדורשת מימך לתפקד יומם ולילה וגם נוסף בה לעיתים שעמום,במיוחד אם העולם הפנימי שלך עשיר במיוחד…
אלו הם גם הרגעים בהם כול הקיום האימהי שלך נמצא ב"היכון", גופך ונפשך כמו מוכנים לקריאת החירום הבאה,רגעים בהם בפעם המאה תברח לך המחשבה או המשפט מהחלון,מאיימים לא לחזור יותר.
חברה טובה ,אימא לפעוט בן שנה ,הגדירה לי רגעי בדידות אימהית כך: "אלו הם הרגעים בהם אני מרגישה "נוכחת נעדרת",כשאני "רק" משגיחה למשל בשעת משחק או זחילה, או הולכת בפעם העשירית השבוע לגן המשחקים והראש שלי במקום אחר,כשמה שבאמת הייתי רוצה באותו רגע זה להסתתר מתחת לשמיכה, להתחיל לקרוא את הספר החדש שקניתי ."
רגעי הבדידות האימהיים הם אלו,בהם את מרגישה שהעולם מסתדר יפה גם בלעדייך ואת נשארת מאחור,הרחק מקידמת ההתרחשויות. אף על פי כן ,עדיין האמנתי שיש דרך אחרת,נסתרת ,ידעתי שזה לא חייב להיות כך.
חייבת להיות דרך שעדיין לא גילינו, דרך שתוציא אותנו מה"בדידות האימהית" ששהינו בה לאחר מס' חודשים של טיפול אינטנסיבי..
הנה מה טוב ומה נעים:
החברה המודרנית ניתקה עצמה מחיי שבט והאינדיבידואליזם שולט,אך יש לזה מחיר. פעם, שבט שלם גידל ילד…תוך כדי שיחות עם חברות אימהות , הבנתי שאני לא היחידה,הרבה אימהות בשנה הראשונה שותפות לאותה הרגשה.
כול אימא צריכה אימא,או לפחות אימא סמלית,בדמות רחם מכילה,עוטפת,תומכת,שתכיל את קשיי האימהות,שתקבל דרכה הכרה לאימהותה.
מעגל נשים ,התקבצות של נשים יחד נטו היא אחת התשובות , כמה פשוט…
אני חברה היום בשבט אימהות מקומי שהקמתי, מרחב נשי ,בית מכיל ותומך לאימהות לתינוקות ופעוטות הנמצאות כמוני בשלב הביניים של ה"טרום גן" המתראות במפגשים קבועים. גם אימא צריכה מסגרת…רציתי לנתב את כול הניסיון הטיפולי והידע שצברתי בתחום הפסיכולוגיה והאימהות הראשונית לטובת אימהות הזקוקות לכך. מלאת מוטיבציה וחזון שכרתי בשארית כספי דירה קסומה עם מרפסת שמש,עיצבתי אותה בצורה הכי נעימה ונשית,והאמנתי שאם לי ולחברותיי הקרובות יש צורך במקום כזה, קרוב לוודאי שהצורך קיים גם באימהות אחרות. לא יכולתי לסבול את המחשבה שיש ברדיוס שלי עוד אימא בודדה ללא תמיכה או חברה.תוך שבועיים המקום התמלא רק מפה לאוזן,ללא פרסום. היום אנו שבט מקומי של אימהות שרק הולך וגדל , מה טוב ומה נעים לנו באוהלנו עם ההשתייכות הזו, למעגל המכיל בתוכו חמלה,הכלה,נתינה,בינה,חוכמה,עוצמה,אינטואיציה,יצירה והרבה לב…כול מה שיש לכול אחת מאיתנו רק פי כמה וכמה ,הרי השלם גדול יותר מסך חלקיו. כמה כוח יש לנו יחד! כיום אני סבורה שהתרופה היחידה המשמעותית לבדידות אימהית היא יצירת שבט נשי סביב כול אם.אנו נפגשות כמעט מדי בוקר עם הקטנים,אוכלות ארוחת בוקר משותפת,מניקות באופן חופשי,יושבות על כוס קפה במרפסת, כשהקטנים משחקים במטבח העץ או שוחים להנאתם בתוך אוהל הכדורים.מעבר לזה שילד למד על העולם לא רק מאימו אלא גם מנשים אחרות בשבט, אנחנו יכולות לנוח,לדבר בטלפון או לבדוק מיילים כי יש מי שידאג לילד כשנהיה עסוקות,אנחנו מטפלות בהם יחד,וזה הופך את העניין להרבה יותר פשוט. בזמן הזה אנחנו משתפות אחת את השנייה בכול מה שקשור לאימהות,לחיי היומיום, לחוויות המשותפות לנו כנשים,כבנות זוג, תומכות,מקשיבות ,מוכלות,מעודדות ומחוזקות מהפידבק הנשי השבטי שיצרנו לעצמינו במו ידינו. יש בקבוצה נשית עוצמה שלא קיימת באף מקום אחר,יחד – יש לנו כוח עצום שמקרין על חיי כול אחת מאיתנו בנפרד.
אם משהו חסר לך,את לא צריכה לחכות שזה יגיע מבחוץ ,את יכולה ליצור לעצמך את המציאות הרצויה לך במו ידייך ולאפשר לזה לקרות בחייך. .
