שבוע הספר – האם הוא עדיין רלוונטי בחיינו הדיגיטליים?

שבוע הספר והכיכר ההומה מדי שנה מאששים לכאורה את המחשבה שספרים עדיין תופסים מקום חשוב בחיינו ובחיי הילדים.
אבל האמת רחוקה מכך.
הילדים מזמן דיגיטליים ורבים מביניהם קוראים פחות. אם בכלל.
ואם הם קוראים, הם בעיקר מתרכזים בספרים כמו "בון" שהוא ספר קומיקס. אמנם קסום אבל קומיקס.
ואם הם קוראים, הורים רבים צריכים לשכנע אותם לעשות זאת.
הקריאה של ספר הפכה לעיתים לעול עבורם, כי היא אינה אינטראקטיבית וצריך להתאמץ ולהפעיל את הדמיון.
כי היא אינה מהירה. אולי גם כי היא דורשת ריכוז ארוך טווח.
הבוגרים לא טובים יותר, תרבות ה"ארבע במאה" הזנתה את הכבוד לנייר, לסופר ולתוכן איכותי.
עלגות וכתיבה עם שגיאות כתיב כבר לא מהוות בושה כמו פעם.
חוויות ילדות
אני מתגעגעת לעידןהאנלוגי בו ספר היה ספר, יקר וחשוב. קסום ואיכותי. שלא לומר – נדיר.
אבא שלי היה מקריא לי ספרים, "מפנקסו של הגמד סיפורון" חרוט במיוחד במוחי. זוכרת את הרגעים והעניין, הציפייה להקראת הסיפור לפני השינה.
ואחר כך, כשגדלתי ,חקרתי וחרשתי בעצמי את נילס הולגרסן ואווזי הבר, ג'ודי בלום, השביעייה הסודית, חס"מבה,
נשים קטנות, סדרת דנידין, אני אתגבר ודבורה עומר בכלל.

וכמובן את "והילד הזה הוא אני".
ליהודה אטלס שמורה אצלי במיוחד פינה חמה, ולו בגלל שעדיין אחרי כל השנים האלה,כשאני מקריאה אותו לבתי הצעירה, הוא עדיין כל כך נכון ורלוונטי
וגורם לנו לצחוק ביחד.
חוויות הילדות והזכרונות של ילדינו נבנים על כך ועל כך בלבד.
לא על אפליקציות סלולר שאנחנו בוחרים להשתמש בהן כדי לייצר לעצמנו זמן נוסף בו  לא נשב עם ילדינו.