רשת ישרוטל: בוס בהסוואה ויח"צ בצעקה

בחורה עם מחשב נייד

נטע דורון
שלומי טחן יורד לעם - רשת ישרוטל נחשפת

בצעירותי עבדתי בתור טלרית בבנק גדול באחד הקניונים. זו הייתה עבודה קשה. מאוד.
שעות על שעות לקבל קהל אינסופי, לתת שירות, להיות מרוכזת ולא לקום מהכיסא. הפסקת אוכל מזורזת, לחץ. פיצול שעות. עבודה עד הערב. וככה מדי יום.
כשהיה חסר מנהל לסניף מיד לא הייתה בעיה להקפיץ מנהל מחליף אחר שישב בחדר הזכוכית ויהיה שם (אלוהים יודע בשביל מה, בעיקר לחתימות של מישהו בדרגה שלו וזה הכל).
אבל, כשהיה חסר טלר, פקיד "פושט", אוהו, אז לסניף הייתה בעיה. כי כל סניף נלחם על שלו ולא קל היה להשיג פקיד קבלת קהל מחליף. מכונת עבודה שחורה, אלא מה.
***
נזכרתי בסיטואציה הזו כשראיתי את שלומי טחן, בתכנית החדשה של רשת "בוס בהסוואה", מבקר ויורד לשטח של עובדי הצווארון הכחול של רשת ישרוטל.
יצויין לזכותו שהוא מעביר הרגשה של אדם נעים,עם סיפור חיים לא קל שהתקדם והאמין בעצמו למרות מגבלת הגמגום. התקבל אימג' של אדם משפחתי,חם, אוהב ורגיש.
יופי, חשבתי לעצמי, עם אדם כזה בכיר במערכת, ישרוטל הרוויחה. זה בוודאי מקום עבודה נהדר.
העניין הוא שככל שהתקדם הפרק פחות ופחות האמנתי למה שביקשו להציג בפנינו. היח"צ פשוט לא עבד.
חוסר הידע של סמנכ"ל התפעול אודות תנאי העבודה ואופי העבודה של העובדים שמחזיקים את הרשת נטע בי יותר ויותר הרגשת "איפה הוא היה עד היום??"
ואז הגיע הרגע בו פשוט הפסקתי להאמין לישרוטל . בצילום הסמנכ"ל המוסווה במלון פונדק רמון.
זהו מלון ללא מעלית. החדרנית אליה התלווה שלומי טחן – תומר מיכאלי המוסווה עבדה קשה בשגרה היות שהעלאת הציוד לחדרים ושואב האבק הייתה צריכה להיעשות רגלית. עבודה קשה ביותר, פיזית מאוד, מלחיצה. והשפיץ: חדרנית מסורה ומהירה מקבלת תוספת של 4 שקלים לחדר אקסטרא שמספיקה! וואו!!
כל זה, יחד עם העובדה שחדר האוכל של העובדים היה חם מאוד ולא מאוורר הביאו אותי ישר למסקנה שכאן לא בדיוק מתחשבים או אכפת מרווחת העובדים. ונחשו כמה גברים עובדים שם בתור חדרניות? נכון, אפס.
כל חדר האוכל היה עמוס נשים מסורות לעבודתן שמקבלות מישרוטל בתמורה חדר אוכל כבשן.
והנה, SUPER שלומי, בסצינה הבאה, מתקשר ומסכן את הסוואתו, למנהלת בכירה, כדי שיסדרו מיידית את המזגן. הידד! כמה מתחשבים ודואגים שם בישרוטל! וכמה טוב שיש את התכנית "בוס בהסוואה".
שיא הציניות
רגע בלתי נשכח בו מכנסים את כל העובדים עליהם עבד הסמנכ"ל וחושפים את זהותו האמיתית בפניהם. הם מקבלים שבחים וצ'ופרים. הכספים והצ'ופרים שהעובדים מקבלים, אגב, לא מתקרבים לסדרי הגודל במהדורה העולמית של התוכנית. ככה זה בישראל. היח"צ בגדול, הצ'ופרים בקטן.
העובדים ממשיכים להיות אותנטיים. מוקירי תודה, כנועים. השיא היה באמרה של אחד מהם, עובד הבריכה, שהוא ה"קטן" מקבל את חסותו של ה"גדול", הסמנכ"ל, ו"מי אני בכלל".
זו הייתה סצינה קורעת לב, מפגש בין הציניות של מכונת היח"צ המשומנת של רשת ישרוטל שפגשה את האותנטיות והפגיעות של אותו עובד זוטר.
ואז הם ישבו שם, בישיבת סיכום, כל המנהלים של הרשת (אגב, רק אישה אחת בצמרת הניהול), והקשיבו לברברת של אותו שלומי טחן ועל כל הדברים שצריך לשפר ברשת.
אז אני שואלת אתכם, האם קניתם את מצג השווא? כי אני לא.

Netta Doron
בלוג על הורות,דילמות בהורות ונשים.אמא. במקצועי: קידום עסקים ברשת הלינקדאין, בניית נוכחות בלינקדאין לחברות ולפרטיים לאתר המקצועי: http://nettadoron.com/ netdor@gmail.com