רשימות מארץ הכביש/ אופיר טושה גפלה

סגנון מיוחד שלקח לי זמן להתרגל, משהתרגלתי -התמכרתי. מומלץ!

רשימות מארץ

רשימות מארץ הכביש/ אופיר טושה גפלה

מקור

פרוזה/פנטסיה

הוצאת כתר

543 ע'

..

את הספר הזה קיבלתי מ"כתר" לפני זמן רב ושמחתי בגלל ההמלצות שקראתי וקריאות ה"וואו" ו"איזה יופי".

התחלתי ונטשתי לאחר שני עמודים.

לאחר מספר ימים ניסיתי שוב ושוב, ונטשתי שוב ושוב..

וכך חזרתי לזה מספר פעמים . מה פיספסתי?

השבת הבטתי בערימת הספרים הממתינה לי וחיפשתי משהו שונה, מעניין, שיכבוש. מתוך הרגל דפדפתי גם בספר הזה. ומצאתי פסקאות יפות, משפטים מעניינים.= שריתקו אותי.

החלטתי לנסות שוב.

והפעם – פשוט דילגתי על הפרק הראשון והתחלתי מהפרק השני.

וזהו.

קראתי וקראתי ואהבתי.

וכשהנחתי את הספר התגעגעתי לדמויות שבו.

אלו הדברים שקושרים אותי לספר: סגנון מעניין ודמויות אהובות.

כי ספר צריך להיות לפעמים כמו חבר טוב שמשתף בהגיגים ובסיפורים.

ואת זה יש בספר הרבה.

סיפורו של תמיר שמוצא עצמו על כביש אינסופי ואין לו מושג כיצד הגיע לשם.

"בשולי הכביש שדות תירס נטושים ועוד שדות תירס נטושים, כאילו האופק או אפילו הנוף הוא מכפלה של עצמו" (ע' 7)

אז למה נטשתי לאחר התחלה כזאת?

אינני יודעת.

כנראה שגם לספרים יש את הזמן והרגע שלהם.

אתמול היה הזמן של הספר הזה.

בדיוק מה שרציתי לקרוא!

תוך הליכה בכביש האינסופי שומע תמיר קול מוזר הדובר אליו ואינו רואה את הדובר.

תמיר הוא צלם והזיכרון האחרון שלו הוא ההופעה של הזמרת קיית בוש אליה נסע. אם אתם מכירים את הזמרת המיוחדת הזאת, תהנו יותר. אם לא – זאת הזדמנות להכיר.

הוא חוזר לתמונות בעברו ומצרף אותנו למסע אל הזיכרונות שלו.

סיפורים יפהפיים המגלים את פרצופנו שלנו, את פרצוף החברה. על חברות, על אהבה, על זוגיות ועל הורות.

ובעיקר על אמנות. אמנות הצילום.

אנושי מאוד ונוגע ללב.

תמיר אהב לצלם בעיקר תמונות דיסונס. לדוגמא: אישה אמידה הנוברת בפח אשפה. "ידעתי שזו הנישה אליה נכספתי, כי במקום לרצות לתקן את הטעות – הדחף הבלתי נשלט של כל מי שהכרתי – ביקשתי להצביע עליה ולעמת את הצופה עם אזלת ידו, כמעט כאילו עשיתי יד אחת עימה" (ע' 94)

עומק ואנושיות רבה.

נכבשתי.

תוך קריאה חזרתי לעברי שלי, עלו בי זיכרונות, געגועים וגם קצת תובנות.

וגם חזרתי לפרק הראשון שבספר וקראתי..

מומלץ מאוד!

"יש חלומות שאסור להם להפוך למציאות.. כוחם בתכונה החלומית שלהם, בכך שלעולם לא יתגשמו. ככה המציאות נהיית הרבה יותר נסבלת" (ע' 114)

..

זהו ספרו השביעי של אופיר טושה גפלה. בין ספריו הקודמים: 'עולם הסוף', 'ביום שהמוסיקה מתה', 'הקטרקט בעיני הרוח' ו'האורחים'.