כמו ילדים רבים אחרים, עידו פניג (27) חלם להיות שחקן כדורגל בליגת המקצוענים. אלא שבניגוד לרובם המכריע, פניג אכן היה במרחק נגיעה משם. רגע לפני שהגשים את חלומו, והוא בקושי בן 15, קטעה סדרת פציעות בברכו השמאלית את החלום – והוא נקלע לריק. כעת, ברומן הביכורים "רק רוצה קצת נחת", בהוצאת "אופיר ביכורים", הוא חושף את הקשיים ואת רגעי השבירה שהובילו לכך – ואת המאבק היומיומי לחזור לחיים תקינים.
בספרו מציג פניג, לראשונה, התמודדות של גבר צעיר עם תופעה המקושרת על פי רוב לבנות המין הנשי – הפרעת אכילה. דן, גיבור הספר, הוא בן למשפחה חמה ותומכת. על פניו חייו מצטיירים כבועה של שלמות ונורמליות, אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר. אובדן חלום הילדות שלו ואהבה נכזבת מובילים אותו לאורח חיים סגפני, הנתחם על ידי חרדה ופחד; מחד הוא נקלע למעגל סיזיפי של התקפי אכילה בלתי נשלטים, ומאידך הוא כופה על עצמו אימונים מפרכים ותפריט תזונה נוקשה. המעגל האינסופי הזה סוחט מן הגיבור כל טיפת אנרגיה, נפשית ופיזית.
"יש מכלול של סיבות שיכול להוביל להפרעת אכילה. מדובר במבנה אישיות ובנסיבות סביבתיות שונות", מסביר פניג. "במקרה של דן זהו, כנראה, שילוב של כמה גורמים – פציעות פיזיות רבות כתוצאה מעיסוק בספורט תחרותי הובילו לכך שהוא נאלץ לוותר על ייעודו. בנוסף הוא חווה אהבה שאינה יכולה להממש עקב מצבו הרגשי הפוגע ביכולתו לנהל חיי זוגיות.
"חשוב לי להדגיש, שהפרעת האכילה היא רק ביטוי לגירעון ומצוקה נפשית. היא מבטאת יצר הרסני הפועם באדם הסובל. הדרך להתמודד עם הפרעה כזו היא הצבת ראי מול היצר הטוב, יצר החיים. יש הרבה פרטים בחברה שלא מאובחנים כלוקים בהפרעת אכילה ספציפית ואינם סובלים מעודף או תת משקל, אך התודעה והעיסוק שלהם באוכל הם קיצוניים, ולפעמים אף מונעים מהם להתפתח במישורים אחרים. באופן טבעי הדבר גורם להם סבל רב, סבל שלעתים הוא נסתר ובלתי מובן לצופה מן הצד".
אלא שלמרות החרדות והפחדים של גיבור הספר, ובד בבד עם הקשיים, מעביר פניג מסר חזק של אופטימיות ומפגין הומור, המאפשרים לגיבור לצלוח את היום יום ולנצח את המאבק.
פשוט להתנועע
את משיכתו הגדולה לספורט, גילה פניג כבר בגיל צעיר: "תמיד רציתי להיות כוכב כדורגל. שיחקתי כדורגל בקבוצת הנוער של קריית אונו וגם בבוגרים. גם פציעות קשות, כתוצאה מאימוני הכדורגל, לא עצרו אותי; חזרתי לשחק במסגרת הלימודים במכללות וקיבלתי מלגה של כדורגלן. כשהבנתי שהפציעות לא יאפשרו לי ללמוד ולשחק במקביל, פניתי לתחום של אימון גופני, אבל הכדורגל היה ויישאר חלק מחיי. זה מתבטא בכך שלפעמים אני לא עומד בפיתוי ומקפיץ להנאתי את הכדור ומשתעשע בו ללא תכלית. כך גיליתי שההנאה מהתנועה לא כרוכה בתהילה והישגיות חומרית או אסתטית; להיפך, אנחנו נהנים כאשר אנחנו נעים מתוך יצר הטבוע בנו מינקות", הוא אומר.
פניג שימש בעבר כמאמן הכושר של קבוצת הנוער של הפועל קריית אונו, וכיום הוא עובד בין היתר עם בני נוער המתמודדים עם בעיות אכילה ודימוי עצמי. "אני מבין אותם וקל לי יותר להתחבר אליהם", הוא מספר. "מעבר לקשר האישי שיצרתי עם בני הנוער והשיפור שנוצר אצלם בכושר הפיזי, תמיד נתתי גם דגש לחשיבות שבהנאה מן המשחק, אני מאמין שהדבר תורם בראש ובראשונה למכלול הרגשי של השחקן ובכך גם לשיפור ביכולתו המקצועית. נוצרה קרבה ביני לבין השחקנים ובנוסף לעצות בנושאי כושר ותזונה שימשתי עבורם אוזן קשבת. באותה שנה גם עלינו ליגה".
הקסם שבריפוי
פניג לא מופתע מההישגים של בני הנוער שהוא מדריך. "אדם מגיע לבריאות הוליסטית (well being) כשהוא מגלה את יכולתו לחוות הנאה", הוא אומר. "כאשר ילד משחק תופסת, מחבואים או "שלושה מקלות", הוא שקוע במשחק ולא חושב על שום דבר אחר. זוהי מעין אתנחתא מהמציאות, שנדחקת הצדה בזמן המשחק. המשחק התנועתי מאפשר לנו חופש תודעתי ובכך הוא טוען וממלא את הרגש, ובמקביל הנעת הגוף באופן ספונטני וטבעי מביאה לשיפור ברובד הפיזי.
למרות שנהוג לחשוב על הפרעת אכילה כעל מנת חלקן של נערות בלבד, פניג מציין שהמציאות שונה, וגם נערים לוקים בהפרעה. "יצא לי לעבוד עם נער שכל מה שהיה לו חשוב הוא מבנה גופו, המשקל שלו והמאזן הקלורי בו הוא נמצא. נער כזה, ברגע שאני משחק אתו בכדור, מתנתק ושוכח מהכול. באותם רגעים מעניין אותו רק המשחק, והתודעה שלו מבריאה מהחשיבה האובססיבית וההרסנית. אפשר לראות בכך תחילתו של ריפוי. הוא נוכח שיש צדדים נוספים בתודעה שלו, המנותקים מהאוכל והגוף".
במהלך הטיפול, נעזר פניג בענפי ספורט שונים – ריקוד, רכיבה על אופנים, משחקי כדור אחרים, משחקי קבוצות ועוד. "אני מפעיל את המטופלים בכל רובד תנועתי שקיים, וכל מטופל מתחבר לרובד המתאים לו. אני מאמין, שבכל אדם קיים הפוטנציאל לחוש הנאה מתנועה, גם כאלה שחוו פציעות ולא יכלו להמשיך לנוע כפי שעשו בעבר, גם בעלי עודף משקל, שלמשמע המילים "ספורט" או "ריצה" חשים אנטגוניזם ופחד; בכולם חבוי החלק שרוצה לנוע וליהנות. אחרי הפגישה הם מרגישים סוג של התעלות הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית; הם חשים הקלה מהחשיבה המדכאת והסוחטת, ואני לא מופתע: התנועה היא שפה, וכל אדם יכול לבחור את מילותיו ואת דרך הביטוי שלו.
כדי להפיק בריאות ואסתטיקה מעיסוק בספורט או בפעילות גופנית אחרת המבוססת על תנועה, טוען פניג, כי יש למצוא קודם את החיבור הרגשי לתנועה, מה שיביא להרמוניה והתמדה "בכלל, חשוב להבין שתנועה וספורט אינם קשורים רק לדימוי גוף ואכילה. צריך לנקות אותם מהנספחים שדבקו בהם ולתת להם את הערך והכבוד להם הם ראויים".
בימים אלה עובד פניג על ספרו השני – סיפורים קצרים על סיטואציות שבהן אנשים נתקלים ביום יום. "אני מנסה לספר את סיפורם של אלה החווים התמודדות יום יומית ויחד עם זאת מתענגים על ההנאות הקטנות והפשוטות שמציעים לנו החיים".