יומנה של אימא- רצתי , רצתי ונפלתי…

"רַצְתִּי, רַצְתִּי, וְנָפַלְתִּי,

וּמַכָּה בַּיָּד קִבַּלְתִּי!

אוֹי, כּוֹאֶבֶת הַמַּכָּה,

אִמָּא, תְּנִי לִי נְשִׁיקָה!"

פניה ברגשטיין

טלפון מבית הספר הבהיל אותי באמצע היום.
בכל זאת השנה כבר לומדים בו שניים מתוך השלושה.
ואז בשניה של אופטימיות,הייתי בטוחה שזה קשור לאולם ביה"ס אותו שכרנו ליום שישי לחגיגת יום ההולדת של הבת.
אבל ,גם אחרי שהמזכירה הודיעה לי הגדול נפל ונחבל בפניו ,
האמת,
אבל רק בינינו,
לא התרגשתי בטירוף…

אחרי שהוא הצליח לפני 7 שנים להפגש חזיתית עם פינת השידה בסלון,
שחשפה לו יפה את עצם האף ושלחה אותנו לביה"ח להרדמה מלאה כדי שיוכלו לתפור אותו
ובכלל אחרי כמעט עשור לבן שובב,
את מבינה שדברים כאלו פשוט קורים ואת לא יכולה לשמור עליו בבית בצמר גפן.

ובכל זאת התיצבתי במהירות בבה"ס
ומצאתי ילד חבול ביותר.
מקרה שהיה כך היה:
הילד שיחק בהפסקה בחצר ולא שם לב ששרוכי נעליו נפרמו
חבר שעבר לידו דרך בטעות על השרוכים הפתוחים,
הילד זינק קדימה ובשניה אחת…
מרח את פניו היטב אל מול האספלט של חצר ביה"ס.
במבט ראשון המראה לא היה מלבב (בלשון עדינה)
שיפשופים חביבים בכל פינה…
בגדול אם השיפשופים היו על הרגליים, זה היה נראה פחות נורא
ותוסיפו לזה את העובדה שהאף שלו רגיש ומיד התחיל לדמם…..
נו,תשפטו לבד לפי התמונה :
2014-09-16 12.23.37 (Medium)

כשרציתי לצאת איתו הביתה ,הציעו לי המזכירות המקסימות של ביה"ס,
לבדוק את מצב אחותו,תלמידת כתה א' הטרייה.
מה לה קרה?
שאלתי בתמיהה
"סרט טורקי" נענתי בתשובה
מסתבר שאחת מחברותיו לכתה של הבן,הזעיקה את אחותו לראות שנפל ונחבל.
הקטנה התרגשה עד דמעות ונלחצה בטירוף,
עד שהגדול היה צריך להרגיע אותה שהוא בסדר.
האגדה מספרת ששניהם ישבו בחצר על הרצפה, בוכים ומנחמים אחד את השנייה .
כשכל הצוות שעמד סביבם,כולל המנהלת (היא ספרה לי זאת אח"כ בעצמה)  הזיל דמעה מהתרגשות.

אצתי רצתי לכיתת הילדה
ומצאתי אותה יושבת ודומעת ליד מורתה.
גם חבריה לכתה,תלמידי כתה א' החמודים התרגשו עד מאד ופרצו בשאלות:
הגיע כבר אמבולנס? לקחו אותו לבית החולים?
למרות שרובם לא מכירים את אחיה ולא ראו שנפל
התגובה שלה הלחיצה גם אותם ואת המורה בכלל.
באותו הערב קיבלו המוני הודעות מהורים ששאלו לשלומו
כשחלקם הגדול היו מהכתה שלה ולא מהכתה שלו…

אספתי את שני ילדי וחיבקתי אותם קרוב לליבי
וביחד איתם הזלתי דמעה גם אני.

כמובן שגם הבת שוחררה מוקדם בהמון כבוד
ואיך שהגענו הביתה,התחלתי לעבוד
"בפנטן פלוס" משחת הקסם על פצעיו נמרחה
ומיד החלה את מלאכתה
בפנטן

כשיש "בפנטן פלוס" בערכת העזרה הראשונה
לא צריך לחכות ש"יעבור לו עד החתונה"

ותוך שבוע בדיוק ,ממש בהזמנה לערב החג
הילד כבר נראה הרבה יותר נחמד!

ועוד תמונה לשיפוטכם…
P1260654 (Medium)


והכי חשוב לזכור שהם רק ילדים

וקורה לפעמים שהם נופלים ונחבלים

גם אם עליהם נשים את כל המגינים

והכל תלוי בתגובה שלנו,

איך הם בסופו של דבר מכך קמים!
Untitled-1

ולסיום

 

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה

ובעיקר -בריאה ובטוחה!

 

לימור גרוס-קלינגר
אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות מקוריים לימי הולדת. בקיצור - אין רגע דל!