היא מכרסמת קילומטרים כמו שזאטוט ממוצע מנשנש במבה. האפליקציה בטלפון שלה מספרת על עשרות קילומטרים שבועיים כעניין שבשגרה. מדי פעם היא מעלה תמונה מאיזה קצה של היום, או קצה של הארץ, או פשוט קצה גבול הסיבולת, ואני שואל את עצמי איך? איך עושים את זה? למחרת בחדר כושר אני משדרג את ריצת החימום היומית משניים לשלושה וחצי קילומטר ומסיים אותה על אדי מוטיבציה. הגוף אומר – בסדר, המיינד אומר: דרדסבא זה עוד רחוק?ואני שואל את עצמי, איפה המפתח? איך היא עושה את הסוויצ' משיטוט לשיוט? כי ברור לי שבשביל להכפיל את הריצה הרגילה שלי פי עשר ולצאת מזה עם חיוך של "יאללה, אפשר להתחיל את היום" הגוף וגם המיינד אמורים לעבוד על אוטומט. אי אפשר להילחם את זה. בנאדם נורמלי לא יוצא למלחמה שלוש-ארבע פעמים בשבוע. בנאדם שפוי לוקח שלוש-ארבע פעמים בשבוע הפסקה, מפנה זמן לעצמו.
כשהיא קובעת איתי אני מקבל הצצה לעולמה. סביב ארבעים, בזוגיות ארוכת טווח, עם משכנתה ארוכת טווח, וריצות ארוכות טווח, ועבודה… ארוכת טווח. הכל אצלה לטווחים ארוכים. העונג לעומת זאת חמקמק. החיים שלה ארוזים בעטיפה סולידית, יציבה, וזה בא עם טייץ ספורטיבי ושגרת אימונים, לא על חשבון הילדים, ולא על חשבון הפעילות בוועד, ועוד כל מיני חובות ומטלות שממולאות על הצד הקפדני ביותר. אבל משהו קרה שם, בין הקילומטר השביעי והשמיני לפני איזה חודש, הגוף שלה ניגן קצת אחרת. לילה לפני כן הם ויתרו יותר מדי בקלות על הסקס השבועי. היו כלים בכיור, הייתה ישיבה חשובה מחר על הבוקר… לא משנה… זה נגמר בנשיקה קלילה ואמירה לא מחייבת כמו "נשלים את זה בלילה אחר" ובפנים איזו תחושה של התנצלות מהולה בהקלה. הסקס מזמן לא כמו שהיה פעם. אז למחרת, בין הקילומטר השביעי לשמיני, הראש נדד למרחקים ארוכים של לפני שנים, כשהם היו זוג צעיר, כשהיו שם פרפרים. כשהיה סקס כל יום כמעט. בריצות שלה זה עובד ככה: או שאין מחשבות בכלל – וזה סבבה, או שיש מחשבות מיותרות – וזה מעצבן והיא מנסה להרחיק אותן, או שיש מחשבות שצריך להקשיב להן, מחשבות עמוקות. אז הפעם זו הייתה מחשבה עמוקה: מתי נעלם העונג? הרגליים עבדו בסנכרון, הגוף כבר היה ב"זון" של האוטומט, שרירי הבטן עבדו בתיאום המופלא והפשוט עם שרירי הרגליים, והידיים ייצבו את הכל. הראש הדהד את הצעדים ואת המחשבה… היא הקשיבה. מתי נעלם העונג?… לאן נעלם העונג? אי שם על המסלול שמתעקל בעוד כחצי קילומטר היא ראתה רץ אחר נעלם אחרי הסיבוב. העונג לא באמת היה שם. המחשבה היממה אותה. ככה משום מקום. העונג, לא באמת היה שם. הרגליים המשיכו על אוטומט אבל הריאות התכווצו. היא נשמה בכוונה לאט ועמוק יותר והחזירה את עצמה לאיזון. לאחר שהתפנתה להתייצב שוב מול המחשבה המאיימת הזו היא הייתה כבר רגועה יותר והודתה בפני עצמה, ככה בסוד: מעולם לא היה ביניהם סקס טוב. גם בתקופות שהיה הרבה סקס.
היא חולה על הריח שלו כשהוא חוזר הביתה אחרי יום ארוך, ועל איך שהוא התבגר עם השנים ונהיה אפילו יותר גברי ויפה, וכשהוא מבלה עם הילדים היא נמסה, וכשהם הולכים לסרט הוא החבר הכי טוב שלה, אבל את האורגזמות שלה איתו אפשר לספור על יד אחת אחרי כל השנים האלה יחד. האפליקציה הודיעה לה על עשרה קילומטר, קצב טוב, התכנון שלה היה להסתפק בעשיריה, אבל היא לא הייתה מסוגלת להפסיק עכשיו. היא שאלה את עצמה אם אי פעם ידעה עונג אמיתי מהו, ולא הצליחה לענות לעצמה תשובה ברורה.
__________
לתגובות ושאלות: רוני 058-4472766
לאתר שלי: רוני – עיסוי אירוטי. מגע, עונג, צמיחה, טנטרה
