ריקוד הגאות והשפל

פוסט חדש על ריקוד החיים, הגאות והשפל
על תקוות ומשאלות לב לשנה החדשה

ישנם ימים של גאות בהם הים עולה על גדותיו, והגלים מעלים אותי מעלה מעלה בשצף קצף ואני רוקדת עם הגלים,עם הים. זזה,חוזרת,עולה ויורדת,ללא מנוחה,ללא הפוגה. ישנם ימים של שפל בהם הים נס, ואני ויושבת יחפה על החול,שוקעת בעצבות,אלו ימים חשוכים בהם השמש כבר לא זורחת בשבילי,לא מחייכת. ויש אמצע. לא לכאן ולא לכאן. הכל עומד, תקוע,לא זז. אלו הם הימים הכי קשים. בהרגשה שלי זה קצת כמו לחכות לגשם הראשון,ואני ביניהם צפה ריקה וצמאה כל כך למים.

לכבוד השנה החדשה אני מבקשת לעצמי מעט שקט, מעט פשטות. זו הייתה שנה סוערת,עברתי טלטלות לא פשוטות. בחורף האחרון עברתי התקף מאני ופסיכוטי,מאז קשה לי לכתוב. משבר כזה נצרב בגוף ובנפש. מתעתע ומטלטל. מטשטש את הגבולות שבין הדמיון למציאות. נאלצתי בפעם השנייה בחיי, לאשפז את עצמי במחלקה פסיכיאטרית,באותה המחלקה שבה הייתי מאושפזת לפני 12 שנים,אותה אחת שממנה יצאתי ובי נשבעתי שלא אחזור אליה שוב. והנה חזרתי בחורף האחרון מבקשת מחסה,מקלט. למרות המשבר,עברתי חוויה מעצימה מאוד וכוחותיי חזרו אליי. שוב חזרה אליי האמונה בעצמי והידיעה שלגוף ולנפש יכולות מדהימות לרפא את עצמם, אם רק מאפשרים לכך לקרות.

בלב פתוח ובראש מורם אני פותחת את השנה החדשה,בציפייה לטוב. זה לא פשוט לי, בתקופה כזו של החגים, שבה אני מחפשת עבודה ולפעמים גם מרגישה ריקנות ובדידות. אני יודעת שהטוב הזה יגיע,יש לי סבלנות. בינתיים בונה לי רפסודה, לימים של גאות ושפל. לומדת לרקוד על הגלים. גל גל עוד עונה. גל גל עוד שנה בה אנסה שוב ללמוד לרקוד את הריקוד הזה ולעלות על הגל הנכון,מבלי שהוא יבלע אותי או שיעלה אותי למעלה מידי. השנה אנסה לעלות על הגל הזה שיוביל אותי לחוף מבטחים. אל השקט שבי.

הייתי רוצה למצוא שם אותך על החוף הזה. מתבונן בי בעינייך הטובות, הקשובות. לפגוש בך, חבר למסע, לדרך. אתה שתהיה לי לקרקע יציבה ופוריה. אתה שתרקום איתי חלום,ותחבק אותי בלילות הקרים. אתה שתרקוד איתי על הגלים,את ריקוד החיים, ריקוד הגאות והשפל. אני באמת רוצה להאמין שזה יקרה לי השנה, אך האם אני מאמינה?

הייתי רוצה לפגוש שם את דמותי על החוף הזה. מתבוננת בעצמי, בעיניי הטובות, הקשובות. לפגוש בדמותי קרקע יציבה ופוריה. לרקום חלום. לרקוד בבטחה על הגלים את ריקוד החיים. להאמין בעצמי,ביכולות שלי ובעוצמות שבי, כי בחולשות אני כל כך נאחזת ומכירה.

הייתי רוצה למצוא שם על חוף המבטחים הזה,פיסת בד שעליה אוכל לצייר במכחול את ההווה המתהווה,את הרגשות והפחדים, את הימים והלילות. את השאלות ומשאלות הלב. פיסת בד לבנה כזו שעליה אוכל לצייר בצבעים חדשים של שנה חדשה.

שנה חדשה, אני כל כך שמחה פתאום שאת כאן, כי כל התחלה חדשה היא שער להזדמנויות חדשות.

[youtube N-wEko6vckM nolink]

 

 

 

 

רונית לביא
רונית לביא. בת ארבעים וחמש רווקה+חתולה. מציירת מנדלות וכותבת. על ההליכה בשבילי החיים וההתמודדות היומיומית עם מאניה ודיפרסיה.