אתמול מתן השתתף באימון נוסף במסגרת מרכזי האימון של BC.
לאחר חימום קצר הילדים חולקו לקבוצות והתפזרו ל3 קבוצות
ברחבי המגרש. עקבתי אחרי מתן (והוא אחרי…אני רואה איך מדי פעם הוא מגניב אלי
מבט לראות "אם ראיתי" 🙂 ).
אחד הדברים ששמתי לב אליהם לפני כמה שבועות כבר, האמת, אבל אתמול בלט לי לעין
היתה שפת הגוף שלו שהשתנתה. מ"סתם" עמידה על המגרש (בעצם, הוא היה בעיקר מתנדנד
בחוסר שקט ימינה ושמאלה כשהמאמן היה מדבר), הוא קיבל יציבה אחרת. יציבה חזקה כזאת.
הוא ב"היכון".
כאילו מוכן לקרב.
בעצם, כאילו מוכן לנצח בקרב:-)
זה משהו שמלווה אותו גם על המגרש, אבל מכוון אחר. כשהוא לא במגרש הוא
יותר נינוח. כאילו משהו בתוכו נרגע.
אמרתי לו, כשיצאנו מהאימון, שאם הייתי שחקן על המגרש והייתי מתחרה מולו
הייתי קצת חוששת, כי זה קצת מלחיץ לעמוד מול ילד שכולו אומר נחישות וריכוז.
מבחינתו כשחקן, זה נהדר.
מבחינתו כילד מתבגר, זה נפלא. כי כשהוא לא על המגרש, שפת הגוף שלו אומרת
שני דברים- נינוחות ובטחון. לא מתוך תחרות, אלא מתוך שקט פנימי.
זה לא ממש חדש, שכשאתה מחייך, מחייכים אליך בחזרה,
אבל אף פעם לא חשבתי על משמעות שפת הגוף על המגרש… –
איזה מדהים זה ששפת הגוף כבר עושה בשבילך חלק נכבד מהעבודה?
