שאלה.
ריאליטי, מה משמעות המילה?
מציאות.
תוכנית ריאליטי (מתוך ויקיפדיה)
תוכנית מציאות (או תוכנית ריאליטי; מאנגלית: Reality TV או Reality show) היא ז'אנר טלוויזיוני אשר אינו מתוסרט בדרך כלל, ומתעד אירועים אמיתיים (מציאותיים) בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה. בתוכנית מציאות משתתפים לרוב אנשים שאינם שחקנים, ואינם מגלמים דמות בדויה, אלא מופיעים בתור עצמם.
בטקסט הראשוני שכתבתי, היו הרבה "מרכאות".
החלטתי להוריד אותן.
סומכת עליכם שתכניסו אותן לבד בהקשר המתאים, בזמן הקריאה.
עכשיו בואו נבדוק את ההגדרה אל מול המציאות.
תוכניות אוכל שמבוססות על סיפורי הרקע של המתמודדים.
תוכניות מוזיקה שמבוססות על סיפורי הרקע של המתמודדים.
תוכניות לידה, הורות שנכנסות למקומות פרטיים, לסיטואציות שלא נועדו לנחלת הכלל.
תוכניות שנועדו לעזור לאוכלוסיות להשיג עזרה שלא היו יכולים להשיג באופן עצמאי.
המחיר הנפשי שנלווה לכך, על חשבון הבית.
תוכניות תחקיר שעיקרן כבר מזמן איננו טובת התחקיר אלא ״החשיפה״.
הפרומואים שהפכו לתוכניות בפני עצמן.
מהדורות חדשות שמספקות הרבה יותר מידע ממה שצריך.
זאת המציאות שבה אנחנו נמצאים.
אותי זה מוציא מדעתי!
אז אני לא צופה.
וכשממש קופץ לי הפיוז, אני כותבת.
מתוך Shutterstock
מה הקפיץ לי את הפיוז הפעם?
ערב של טלוויזיה. מיותר, שלא יחזור על עצמו.
ראיתי תוכנית בישול, שהאוכל היה החלק השולי בה.
המתמודדים היו מעניינים, מיוחדים, עם סיפורי רקע יחודיים. כל זה טוב ויפה, רק לא קשור לבישול.
ואז זפזפתי לתוכנית שעיקרה לידות.
גם אני ילדתי.
שלוש פעמים.
לא היה רגע אחד שבו הרגשתי צורך בשיתוף ״הקהל״ במאורע. למה? למה?
והשיא מבחינתי: מהדורת חדשות. חדשות!
במהלך המהדורה משודר דיווח על נערה שנדרסה על ידי אוטובוס. הנהג לא דיווח על האירוע.
לא תקין. לא ראוי. צריך למצות איתו את הדין.
גם הדיווח על זה בסדר. חשוב לדעת.
אבל למה לכל הרוחות צריך לראות את הקטע ממצלמות האבטחה שבו רואים את הנערה נדרסת ואת תגובות חבריה.
מה התועלת בזה?
מישהו שאל את משפחתה אם הם רוצים לראות את זה בטלויזיה יחד עם כולם?
אז מה אם לא אמרו את שמה וגם לא מזהים את פניה. מי שמכיר אותה, יודע שזאת היא, נכון?
אז למה?
מישהו יראה את הקטע ויאמר לעצמו: ״טוב, עכשיו שראיתי את הקטע, אני באמת אשתדל לא לדרוס אנשים״?
או שאולי הבנאדם שחטף מכות ובעיטות, כולן תועדו כמובן, יהיה אסיר תודה על הבוק המפוקסל שארגנו לו?
נסו להזכר רגע בתחילת אופנת הריאליטי, בעונות הראשונות של תוכניות הבישול, המוזיקה, התיעוד 24/7.
הן היו נהדרות. יודעים למה? כי הן הראו מציאות.
כולנו אוהבים לבוא הביתה מעוד יום עמוס ולנקות את הראש קצת בצרות של אחרים.
לגיטימי. מצחיק, עצוב, מעניין.
השאלה היא איפה עובר הגבול.
ועכשיו מה? סף הגירוי שלנו קהה כל כך שאם זה לא פריק שואו מוקצן, זה לא עושה לנו את זה?
אם רק אני חושבת ככה, אני אמשיך כרגיל ואחסוך לעצמי את הצפיה.
אבל אם עוד מישהו חושב כמוני, תפסיקו לצפות.
וכשתגיע תוכנית שתהיה תוכנית מציאות עניינית, אמיתית, הגונה,
מרתקת ומצחיקה: אחוז הצפיה שלה יוכיח שזאת המציאות האמיתית.
למען הסר ספק, המשתתפים בתוכניות, כבודם במקומם מונח. כל אחד ושיקוליו. לא שופטת אותם.
הם כלי משחק, בין אם ירצו בכך ובין אם לא.
מה אתם אומרים?