רחוב שיח' חאמזה 17, קהיר

האם ניתן להעביר בספר ריחות, מראות, מוסיקה, שפה ונשמה ?
תלוי מי כותב את הספר.
כסיימתי להאזין לספר "רחוב שיח' חאמזה, 17 קהיר" הרגשתי לפחות כבת משפחה של גיבורי הספר, אהבתי את אורחות חייהם ולמדתי לאהוב כל אחד ואחד מהם ולחבק את דמותו.

רחוב שיח חאמזה 17, קהיר – מאת אברהם בר-אב, הוצאת רימונים, 446 עמודים.

sheikh hamza
הימים ימי מלחמת העולם הראשונה. שלום פסי היה חייל יהודי בצבא בולגריה . בדרך לא דרך התגלגל למצרים , בה שלטו הבריטים אשר קיבלו בזרועות פתוחות מהגרים אירופיים שהביאו אורח חיים ותרבות מערביים לאיזון כנגד תרבותו, שפתו וחייו של העם המצרי.
פסי מתיישב בקהיר , נישא לסופי – בת למשפחה יהודית ממוצא טורקי .
מכאן מתפתחת הסאגה המופלאה לאורך שנים, של משפחה יהודית במצרים שתחילתו בחיי נועם ורווחה והמשכו צרות וטלטלות כמו גם שמחות והפתעות, על רקע מלחמות ותהפוכות בעולם בכלל ובמצרים בפרט.
בליל של שפות – צרפתית , לדינו וערבית, תועפות של ריחות בישולים וטעם מאכלים, ניחוחות של עונות ושכונות, יהודים מכל גווני הקשת הפוליטית– ציוניסטים, קומוניסטים כמו גם תומכי מצרים. מנהגים ומסורות מוצאם ממקורות שונים בעולם מתחברים ומתאחדים לעושר תרבותי בלתי נדלה.
ועל כל אלה מנצח אברהם בר-אב, בספרו הראשון (!) "רחוב שיח' חאמזה 17, קהיר" שזוהי בעצם כתובתה הראשונה של המשפחה המורחבת.
אני האזנתי לספר באייקאסט, קרא אבי שחרון בקולו הנהדר ובהטעמות הנכונות כל כך, תוך ציטוטים של מונחים, שמות ופעולות מחיי היומיום בקהיר, בשילוב הנהדר של השפות. (הוא קצת שוגה בצרפתית , אבל אף אחד לא מושלם).
נהניתי מכל רגע , למדתי פרק מרתק ולא ידוע על ההיסטוריה ומקורן של הקהילות היהודיות במצרים והשכלתי להתוודע אל משפחה מצויינת , שכמוה בודאי עוד היו .
הספר כתוב בשפה עשירה ורהוטה. תענוג אמתי !