רחוב הגנבים / מתיאס אנאר

ככה כותבים סיפור. בכנות סוחפת ובישירות אוחזים בידכם וסוחפים. זהו ספר קשה וחשוב המעורר חמלה, צער וכאב על התנהלות תנועות של שנאה, על דינמיקה של אנשים הנסחפים לפעולות אלימות ולפגיעה בעצמם. "החיים אינם אלא רצף של תשובות כוזבות ושל אי הבנות" (ע' 261

רחוב

רחוב הגנבים

מתיאס אנאר

מצרפתית: משה רון

הוצאת עם עובד

296 ע'

..

לחד'ר, נער ערבי מרוקאי גדל וחי בעיר טנג'יר. הוא אוהב מאוד לקרוא בעיקר ספרי מתח  צרפתיים אך גם שירה ערבית קלאסית. מהספרים הוא לומד את השפה הצרפתית, לומד על ארצות וגאה מאוד בעצמו על ההישגים  האלה, על הידע שהוא רוכש. אם כי "מה שאני חיפשתי בספרים היה דווקא לשכוח את חיי הכלב שלי עצמי.." (ע' 92).

לחלום או להישאר במסגרת הצרה המנוכרת?

לנסות ללכת אחרי הלב או לדבוק בחוקי החברה השמרנית והבית?

אבל מעשה אחד שלו כבר קובע עבורו את הדרך והוא נאלץ להסתלק מביתו ולחפש את דרכו בחיים.

"אילו ידעתי אז הייתי חוזר הביתה כמו ילד טוב, הייתי מתחנן למחילה מאבי. אילו לא הייתי כל כך גאה, זה מה שהייתי צריך לעשות…אולי הייתי נעשה חנווני בעצמי, אולי הייתי מתחתן עם מרים…או מכסח את הצורה לילדים שלי.." (ע' 13)

את רוב ימיו הוא מעביר על החוף עם חברו בסאם בצפייה ובערגה להגר לאירופה. מול חופי גיברלטר חולמים שניהם על השינוי המיוחל.

ויש את מרים, בת דודתו הצעירה  של לח'דר, הגרה עם אמה בביתם, שאיתה הוא חוטא ובשל כך מנודה מן המשפחה.

על רקע "האביב הערבי", פיגועים ואלימות של התנועה איסלאמית, של צעירים המצטרפים לתנועה ולפעולות האלימות מסיבה שלא תמיד ברורה להם. אליהם הוא מצטרף אחרי שנודה מביתו רק כדי שיהיה לו מקום ללון ואוכל וספרים לקרוא.

כנער משכיל הוא מתמנה למוכר ספרי האיסלאם של התנועה הוא עושה זאת ביעילות למרות שאינם מדברים אל ליבו, הוא קורא ספרי מתח בעיקר ובערבים יוצא לראות בחורות. תיירות המגיעות לטנג'יר היפה.

ללא בחירה ורצון הוא נקלע לפעולות אלימות של חברו ושל אנשים מהתנועה והוא תוהה  ומתבייש באלימות הזאת.

"אפילו אם היה עומד מולי והייתי שואל אותו למה? לשם מה? הוא היה מושך בכתפיו, היה עונה לי למען אלוהים, משנאת הנוצרים, למען האסלאם, בשביל שייח' נור א-דין, מה אני יודע..האלימות ריחפה באוויר, רוח כזאת נשבה" (ע' 117)

הוא מתמודד עם הבדידות הנכפית עליו בגלל מעשיו ובאחד משיטוטיו עם חברו בסאם, הוא מכיר נערה ספרדיה מברצלונה וחולם להגיע לשם להיות איתה והוא מצליח בדרך מפתיעה.

"ואם לא נעשה מאמץ להגשים את חלומותינו, הם יתפוגגו, רק התקווה והיאוש משנים את העולם, בחלקים שווים, אלא שמתאבדים בשריפה..אלה שבאים לחטוף מכות ויריות בכיכר תחריר ואלה שמעזים לתת נשיקה לסטודנטית ספרדייה ברחוב.." (ע' 72)

בספרד הוא מגיע לקונפליקט הפנימי הגדול שבו הוא נאלץ להחליט ולבחור והוא עושה זאת בעיניים פקוחות.

"בני אדם הם כלבים חלולי מבט, הם מסתובבים באפלולית, רודפים אחרי כדור, מתעמתים בגלל נקבה, בגלל פינה נוחה….אולי ברגע מסויים, מקבלים החלטה" (ע' 295)

מול התאבדויות השאהידים, מול זילות חיי האדם בתנועות האיסלאמית הקיצונית המבזבזות כספים רבים על מנת לטפח מחבלים מתאבדים,  מביא הסופר תמונה עגומה אחרת אותה הוא חווה בחריפות ב"רחוב הגנבים" החיים בעוני מנוול של עניים ואנשי שוליים העושים הכל על מנת שיוכלו להמשיך ולחיות את חייהם העלובים.

הסוף מפתיע מאוד והמסר בו נורא וחשוב.

"החיים הם מכונה לעקירת הישות. היא שוללת מאיתנו הכל, מאז ילדותנו, ואחר כך מאכלסת אותנו מחדש בהטילה אותנו אל תוך מרחץ של קשרים, של קולות, של מסרים.." (ע' 88)

..

על המחבר:

מתיאס אנאר, מחשובי הסופרים בצרפת היום ומזרחן בהשכלתו. נולד ב-1972 בעיר ניור שבמערב צרפת. אחרי לימודים בבית הספר של הלובר המשיך בלימודי הערבית ופרסית במכון הלאומי לשפות ולתרבויות. לאחר שהות ממושכת בארצות שונות במזרח התיכון התיישב בברצלונה ב-2000, לימד שם ערבית ופרסית באוניברסיטה ותרגם משתי לשונות אלו.

בד בבד  החל לפרסם רומנים שזיכו אותו בספרים רבים.

האזור – זכה בלא פחות מחמישה פרסים ספרותיים בצרפת

מצפן – ספרו השמיני – זכה בפרס גונקור.

ומשהו לקחת מן הספר הזה:

"נראה שאמצעי התקשורת כאן מייצרים את ממלכת השנאה, השקר והרמייה העצמית" (ע' 239)