לפני כמה ימים, הרמתי אליה טלפון כדי לשאול לשלומה, אנחנו משתדלות לדבר לפחות פעם בכמה ימים כדי להתעדכן אחת אודות השנייה, מה קורה עם הילדים, עם העבודה ועם הזוגיות שלה. לאחר כמה דקות של שיחה שמעתי בקולה איזו נימה שצרמה, מה קרה? הפניתי אליה שאלה ישירה, שמעתי את נשימותיה הכבדות מעבר לקו, מנסה לנשום ולנשוף תוך כדי מתן תשובה. המתנתי בסבלנות שתפתח את ליבה ותספר לי אודות מצוקתה. קולה גבר, נשימתה התייצבה והיא התחילה לדבר בשטף ובמהירות, ישר ולעניין. "הוא מנהל מערכת יחסים מקבילה" היא אמרה במהירות וניסתה להישמע רגועה, "הכל עדיין טרי וחדש ואני בעצמי מבולבלת והפוכה. הכל התחיל כשראיתי אותו מסמס ומדבר עם מישהי שהוא כינה "חברה טובה" איתה הוא גם רקד פעמיים בכל שבוע באופן קבוע בידיעה ובהסכמה שזו רק חברות תמימה. ביום שישי שעבר אחרי ארוחת הערב המשפחתית, אחרי שהבית חזר לסדרו והילדים נסעו לבתיהם, הוא הלך לישון." היא ממשיכה בסיפורה ואני קשובה, "בזוית העין ראיתי בטלפון הנייד שלו הרבה אורות וציפצופים, לרגע חשבתי להעביר אליו את הנייד עם כל ההודעות, אבל בשנייה נעצרתי והחלטתי לבדוק בעצמי מה קורה והאם התחושות שלי מבוססות או דמיוניות. וללא התרעה כמו במכת ברק או בתאונה, זה הגיע במכה, הודעה אחר הודעה, עדות אחר עדות לזמן חיים זוגי שנוצר במקביל לשלי, הגוף השתתק וחרדה תהומית השתלטה עלי, מצאתי את עצמי בשבריר שנייה נופלת ונעלמת לתוך תהום ללא תחתית. הדופק עלה במהירות וזיעה קרה כסתה את כולי. לחשוב לחשוב לחשוב אמרתי לעצמי, אי אפשר לבזבז כאן זמן יקר. כל מה שרציתי באותה שניה זה להעיר אותו ולטלטל אותו ללא רחמים. לבקש תשובות והסברים מידיים." אני ממשיכה להאזין לקולה הנעים שהולך ומתחזק משניה לשניה, "החלטתי להמתין לבוקר ולנהל את השיחה על ארוחת בוקר דשנה שלה קראתי "ארוחת פרידה" התכוונתי להעיף אותו לכל הרוחות מבלי התחשבות או נסיבות מקלות. ואז שמעתי את מילותיו הרפות "כן אני מבולבל לא יודע מה לעשות רוצה גם אותך וגם את האחרת". אני מתבוננת בו, בטוחה שאני בסרט. מה בדיוק חשבת לעצמך הפניתי אליו שאלה, אם לא הייתי מציבה בפניך את העדות החותכת האם היית מספר ופותח את הסוד שלך? הוא נשאר אילם ללא תשובה, יושב מולי ומבטו אטום. באותה שניה לקחתי אליי את המושכות והודעתי לו שימצא לו מקום להיות כדי להתרחק ממני ומהבית לתקופה. בתוך פחות מיום הוא עזב את הבית, בהתחלה רציתי לדבר, לשתף, לחבק, להכיל, להבין, להיות שם בשבילו עם הבילבול הגדול, כמה שעות אחרי זה רציתי להתנתק ללא שום קשר טלפוני ומיד אחרי זה כל מה שרציתי זה לשחרר אותו מחיי לגמרי. ידעתי שהסודות וההסתרות הן סטירות שסותרות בלי רחמים בפנים, ואני כבר יודעת שאין בי עניין לחיות באנרגיה של סודות ושקרים. ברגע אחד החלטתי החלטה, ויריתי לעברו הודעה, "אני בוחרת לסיים את הקשר ביננו כאן ועכשיו" הבילבול שלך, שייך לך, ולי אין כל חלק בו, אני בוחרת עכשיו בגילי להקשיב סופסוף לעצמי, כי עכשיו תורי להיות אמיתית עד הנשמה ובחזרה, אני בוחרת ליצור לעצמי רק מרחב של פתיחות ותקשורת כנה ללא הסתרות וסודות כלואים במחסנים אפלים." זהו זה נגמר, היא חזרה והדגישה בפניי את העובדה, "אני יוצאת לדרך חדשה שבה נמצאת פתיחות ותקשורת כנה" קולה נשמע לי פתאום יציב וברור, נדמה היה לי ששמעתי שם גם נימת שמחה קלה, הקלה גדולה, היא נשמה. שמעתי את מהותה מהדהדת מתוכה, כן זיהיתי אותה בודאות רבה, היא בחרה לצעוד בנתיב האמת שלה בדרכה מהגיהנום ועד לגן העדן בחזרה, במהירות אדירה ובשלמות רבה. בפחות מ-36 שעות היא מצאה את עצמה יושבת מול הים לוחשת לגלים מילות הודיה על היותה, על נוכחותה ועל החיבור שלה אל עצמה במלואה.
בלוג זה מוקדש לכל הנשים שחצו את ה- 50 ונמצאות במקום טוב באמצע החיים, שחולמות וחושקות לחיות את החיים במלואם, מבלי להתפשר ולוותר, הן פועלות, יוזמות וזזות, הן בתנועה מתמדת ובעשייה, והן עפות על החיים.
