בפרקים הקודמים סיפרתי לכם על האש היוקדת שבערה בי, הקול הפנימי שאמר לי לצאת לחופשי ועל ההתפטרות שלי מג'וב נוח ומתגמל בשיאו של מיתון במשק. היום אספר על הנסיון הכושל שלי להקים עסק עם שותף.
אמץ סלב
ראיתי אותו בכנס פילנתרופיה. סלב בדימוס, בודד בתוך המון סואן וקולני. נראה כמי שמחכה שיאמצו אותו, ידברו איתו, ייתנו לו יחס. ניגשתי. הושטתי יד, הצגתי את עצמי ואז בקעה מגרוני השאלה הבאה: " מעניין אותך לעשות עסקים?" אקס-סלב היה מופתע, אבל, מאחר שהחלום שלו היה להקים עסק והאישה הנמרצת שמולו, הציעה לו להגשים חלום, ומאחר שהוא היה זקוק לעזר כנגדו כי באותה עת הוא היה תקוע לבדו ביקום, ולמרות העובדה המצערת שאינני סלבית ואפילו לא אקס-סלבית – הוא אמר לי שיש על מה לדבר. הדבר הבא היה פגישה בבית קפה, שם פרשתי בפניי אקס-סלב את החזון שלי לחברת מאי מדיה: " one stop media shop". הרעיון שלי היה להקים חברה שתחת קורת גג אחת, תתן מענה מקיף ללקוחות שרוצים להופיע בצורה אפקטיבית בתקשורת. אקס-סלב, שהוא גם אקס איש טלוויזיה ואקס-מנכ"ל – נדלק. החזון, הדיבור הנלהב שלי והברק בעיניים – עבדו.
מאי מדיה תקשורת בע"מ
הקמנו חברה: "מאי מדיה תקשורת (2009) בע"מ". אקס-סלב פינטז שנשכור שטח בגני התערוכה שם נעשה מיליונים, נקים אולפני ענק מאובזרים בציוד מהשורה הראשונה ונהיה תוך זמן קצר מיליונרים. הפנטזיה נראתה אפשרית להגשמה: אני מנוע טורבו והוא הביא איתו נדוניה יפה: שם, מוניטין ורשימת לקוחות פוטנציאליים, כיאה למי שכיהן בעמדה בכירה בתקשורת.
לגני התערוכה לא הגענו, אבל למרתף הבית שלו – דווקא כן. הפקנו שם בנחישות והתמדה סרטונים באמצעים דלים וציוד בסיסי והצלחנו לפרוץ לשוק. השם הסלבי הביא כמה לקוחות גדולים ביניהם חברת קומברס, עיריית ירושלים, אוניברסיטת תל אביב, ידיעות אחרונות ועוד.
הבחירה שלי בו היתה אסטרטגית. איש רפרזנטטיבי יש אומרים נאה, סולידי, מקושר לדמויות מפתח במשק, חרוץ וישר – בינגו. אלא שהתברר לי ששותפות עסקית היא מערכת יחסים אינטינסיבית, מאתגרת ורבת מהמורות לא פחות מנישואים. עוד התברר שלסלבים וגם לאקס-סלבים יש אגו בגודל של כדור הארץ. כשיש אגו כזה, אין במקום לשותף וגם לא שותפה. האגו תופס את החלל כולו. אקס-סלב היה כביכול נדיב. הוא כינה אותי "מנכ"לית" אבל בפועל סירב שאעסוק במה שאני טובה בו ורציתי לעשות – ייעוץ תקשורת, אימון מנכ"לים והפקה. מצאתי את עצמי מנוטרלת, עוסקת בעבודות משרדיות, הנהלת חשבונות של העסק וגבייה מלקוחות.
מזכירה ממורמרת
נכנס כסף לקופה והתרוממנו לאיטנו. אקס-סלב הופיע בשם החברה, דיבר עם לקוחות והביא תנועה עסקית נאה. אני שקעתי בעבודות משרדיות ונעשיתי עצבנית ועצובה. אקס-סלב שציפה שאהיה מאושרת בחלקי ואעבוד במרץ – התאכזב.
סינדרום מוכר אצל גברים שוביניסטיים: הם מצפים שהאישה תעשה את כל העבודה השחורה, לא תקבל קרדיט ובמקביל תהיה קורנת, יפה, חייכנית ותסביר פנים לעולם. אני לא האישה הקטנה ואם יש משהו שאפשר בוודאות להעיד לגביי באותה תקופה, זה שלא קרנתי ולא הייתי מאושרת. אקס-סלב לא הבין מדוע זה קורה, והתאכזב מהסו-קולד שותפות שלנו. העניין התפוצץ.
אקס-סלב הביע אי שביעות רצון הולכת וגוברת על הפיכתי לנטולת שמחה, חשק ומוטיבציה. החברה כבר עמדה על הרגליים ועברה לריווחיות. הגראף עלה מעל "נקודת האיזון" – כלומר הגענו לרווחים. במקום אישה לבבית לצידו שתעריץ אותו עד אין קץ – מצא אקס-סלב את עצמו עם מזכירה-פקידה ממורמרת ועצובה, אותה הוא כינה במה שהשתמע אצלה כציניות צרופה: אורית אגמי "מנכ"ל החברה". ה"מנכ"ל", לא היתה אלא אישה קצוצת כנפיים – אני.
אקס-סלב חתך
בשיחה חגיגית בבית קפה, בדיוק שנה לאחר הקמת מאי מדיה תקשורת בע"מ – הודיע אקס-סלב שהוא עוזב. הוא רצה לקחת איתו את השם מאי מדיה, שנוצר במוחי הקודח ואת הלוגו של הפרפר שעשו הבנים שלי כמחווה לאמא. בהתעקשות אחרונה של כבוד אבוד – סירבתי. הוא הסתפק לקחת איתו את הספקים והלקוחות. אני נשארתי עם דמעות בעיניים, לב שבור, לוגו ושם של חברה.
אקס סלב שהפך גם לאקס-שותף, הקים לו חברה חלופית וקבע את מקומו ברמת החייל – מרכז תוסס של אנשי הברנז'ה העיתונאית, כיאה לאיש עסקים ממותג.
בזאת הסתיימה השותפות העסקית הראשונה בחיי.
* תשובה למודאגים
בהמשך לטור הגיעו אלי מיילים מודאגים שאני לא נשמעת בבלוג הזה אופטימית. זה פרק בתהליך של השינוי שלי. הוא פרק לא קל אבל היו בו נקודות אור. לזכותו של אקס-סלב ייאמר שהיו לו כוונות טובות. אנחנו במקום אחר מבחינת המודעות וראיית העולם. השעור שקיבלתי והפנמתי מהשנה הזו היא לעולם לא להקטין את עצמי.
מאז עברו מים רבים. מאי מדיה חיה ובועטת ומייצרת בעזרת צלמים-עורכים מוכשרים ואנשי מקצוע נוספים וידאו לאינטרנט. מהמורות הם חלק מתהליך של שינוי, חלק מהמסע.
