"הג'אפן טיימס" מפרסם כי על פי נתוני הממשלה בערך רבע מהיפנים בגילאים בין 20 ל 49 הם רווקים. מומחים לזוגיות מסבירים כי הסיבה לכך היא עמדות חברתיות מיושנות וקושי כלכלי, אשר מכבידים על הרצון להתחייב לקשר רציני. פרופסור לסוציולוגיה מסאהירו ימדה מאוניברסיטת צ'ואו בטוקיו אמר כי הנורמה של רווקים החיים עם הוריהם עד לנישואין פירושה שיש לרווק/ה, פחות לחץ מיידי למצוא בן/בת זוג. לטענתו, הצעירים חושבים שזה בזבוז זמן לנהל מערכת יחסים עם מישהו שאינו עומד בתנאיהם ויכול להרשות לעצמו לחכות לתפוס משהו טוב יותר, אמר, פרופסור ימדה מגדיר אותם כ"סינגלים טפילים." הקושי למצוא דיור בר השגה משאיר את הצעירים קרוב לצלחת של הוריהם. תופעה נוספת לרווקות המבוגרת היא הביישנות הנקשרת לעיסוק רק בעבודה ולא בחיים החברתיים. סיבה אחרת נובעת מהשכלה גבוהה של הרווק/ה המחפשים קשר הולם את השכלתם.
שיגקי מטסודה, פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת צ'וקיו שבמחוז איצ'י, מאשים את שיעור הנישואין היורד במדינה בתופעה המכונה היפרגמיה (נישואים עם בן זוג ממעמד גבוה יותר). נשים יפניות נוטות לחפש גברים עם "רמת תעסוקה והשכלה יציבה" גבוהות מהן. גברים בעלי הכנסה גבוהה אטרקטיביים יותר. פרופ' ימדה מייעץ לנשים להתפשר על רמת ההכנסה. נתון מעניין נוסף הוא האטרקטיביות הנמוכה של עובדים שאינם עובדים ב"משרה לכל החיים". שישה מתוך 10 שכירים בין גיל 30 ל -34 נישאו החל משנת 2017, כך עולה ממחקר ממשלתי שפורסם השנה, לעומת 22 אחוז בלבד של עובדי קבלן גברים באותה דמוגרפיה.
משיחה עם יפנית, מאמנת ליצירת קשר ושדכנית, היא מסבירה כי חוסר המודעות למראה החיצוני, מקשה על מציאת בן/בת זוג ועל כן, כל לקוח הפונה אליה כולל ביקור אצל הספר, רופא השיניים ורכישת בגדים הולמים. מלבד זאת, היא מעבירה אותם אימון אישי למודעות עצמית והתנהגותית ומספקת להם כלים לכישורים חברתיים. רק כשהם מוכנים ו"מבושלים", היא מוציאה אותם למפגשי שידוך.