השעה תשע בערב אני פוסעת בין המסעדות ובתי הקפה של שוק הפשפשים שמתכונן ללילה, האורות שהודלקו זה מכבר מלווים אותי. פני מועדות לכיכר השעון, אני אמורה לחלוף דרכה בדרכי לחניון בית האצ"ל, בו חניתי לפני כשלוש שעות.
רוח נעימה החליפה את האוויר החמים שרבץ על השוק , הרוח מלטפת את פני המחויכות.
ליד חנות קסטרו מתגודדת קבוצה של תיירים ותיירות דוברי אנגלית, אני מפלסת את דרכי ביניהם. אחד התיירים שמצביע על שלט מושך את תשומת ליבי, אני קולטת שהם מתלבטים במשהו שקשור לשוק. אני עוצרת : "?May I help you " התייר מחייך:" Yes thanks".
מסתבר שהם מתלבטים אם השוק פתוח בלילה ומנסים לפענח את הכתוב בתמרור. אני שמחה על ההזדמנות לספר להם ששוק הפשפשים מחליף בגדים, יש תפאורת בוקר , יש כזו של של אחה"צ אותה ראיתי וטעמתי היום והיא השאירה אותי מחויכת. יש את זו שעכשיו מתעוררת לחיים ולאורות, תפאורת הערב. נפרדנו כשהם יוצאים מאותגרים לראות את השוק בפיג'מה.
חשבתי שאני מכירה היטב את השוק ולכן כל כך שמחתי לגלות שטוב שהסתקרנתי והצטרפתי לסיור הקולינארי בהדרכתו של השף רועי רונן.
את רועי פגשתי לראשונה. יצא לנו לשוחח מעט בעוד חברי לאיגוד אכב"י – איגוד כתבי הבלוגרים הישראליים, מגיעים. למדתי שרועי החליט אחרי שנים של עבודה כשף המתמחה באוכל אסייתי לשלב בין אהבתו לאוכל לאהבתו לסיורים.
הוא מארגן טיולי אוכל וסיורי שף קולינריים בארץ ובעולם. שוק הפשפשים, שוק לוינסקי, חולון הודו וסין הם חלק מלוח המשחק שלו.
רועי הצליח להדביק אותי ואת יתר חברי הקבוצה בהתלהבות הגילוי של מקומות, טעמים וצבעים. מרגישים שהאיש אוהב את מה שהוא עושה.
על הסיור
כיכר השעון המתה מקבוצות של דוברי אנגלית. מסתבר שהכיכר משמשת כמקום מפגש למסיירים ביפו .
הכיכר ששימשה ככיכר השוק הגדול של יפו, נקראת כך בשל מגדל השעון שהוקם בה בשנת 1903 במרכזה. המגדל הוא אחד משישה מגדלי שעון שנבנו בארץ ישראל לכבוד יובל 25 שנים.
החום הכבד שעטף את הכיכר נחתך מדי פעם על ידי משב רוח שהגיעה מהים.
יצאנו מהכיכר לבקר בשוק שעבר מטמורפוזה בשעות אחר הצהריים, פנינו מועדות לעבר סימטת "יועזר איש הבירה" הנמצאת בגב של מסעדת דוקטור שקשוקה.
כאן שכנה מסעדת "יועזר בר יין" שנפתחה בשנת 1995 על ידי שאול אברון שהיה עמוד התווך של הקולינריה בארץ ושותפתו ציפורה. המסעדה פעלה 18 שנה עד לפטירתו של אברון 2012, המסעדה שהייתה מקום של יינות ומנות מיוחדות שימשה מקום מפגש לבוהמה התל אביבית ולברנז'ה
מסתבר שהשף חיים כהן עבד כעוזר במסעדה שבהמשך הפכה לסוג של בר.
רגע לפני שאנו פונים ימינה מהסמטה החשוכה אני מבחינה בכביסה התלויה מעל הרחוב. אני מארגנת את המצלמה, פסיעה נוספת ולפני רחוב הכביסה. בדומה לרחוב המטריות, כאן כביסה תלויה מעל הרחוב. שלל בדים צבעוניים שמתבדרים ברוח שמשו לנו גגון אוורירי לתחנת הטעימות הראשונה.
MILK BACERY
רועי נעלם בפתח הקונדיטוריה והגיח עם מגש פחזניות במילוי קרם פטיסייר, מגש מצולח עם קישוטי פרחים אמיתיים. תאמינו לי חבל לקלקל. אבל לפחות אחד בקבוצה זוהה כמכור וגם השאר לא טמנו ידם בצלחת.
הטעם טעם גן עדן. אני התענגתי גם על הפרחים בצבעי הכתום, הופתעתי לגלות שהם טעימים ולא רק יפים.
רועי ריגש אותי ברגישות. אחת המשתתפות שאכילת בוטנים אסורה עליה ניסתה לברר עם יש בוטנים בבצק וכשלא נתקבלה תשובה ברורה מהדלפק היא ויתרה. אבל רועי לא, הוא התקשר לקונדוטרית לברר וטוב שכך , להחמיץ כזאת פחזנית טעימה?
התחנה הבאה מלון בוטיק "מרקט האוס"
THE MARKET HOUSE
המלון שוכן במקום שהיה בעבר לב הרובע היווני, בבניין בו שכנו משרדי השב"כ.
הלובי של המלון מחופה באבן ירושלמית צחורה, ומואר בתאורה צהובה מעניינת שמכניסה את המבקר לעולם שונה. עמדתי בפנים וחשבתי על השוני שבין הרחוב לבין פנים הבניין.
בלובי יש ריצפת זכוכית שמתחתיה שרידיה של קאפלה ביזאנטית מהמאה ה-7, ודלפק עם ספרי ם בעלי ערך הסטורי המסקרים פרקים בתולדות המדינה.
את קירות הלובי מעטרות יצירות של אמנים ישראליים.
דיוקנאות של דמויות יפואיות בצילומי שחור-לבן מעטרים את קירות המלון.
בקרנו באחד החדרים ,בחדר שלטו צבעי הלבן-צהוב ושחור, מאוורר עץ תלוי בתקרה . המרפסת קטנה עוררה אצלי חשק להתרווח בכיסא מעל רחוב השוק ,ללגום כוסית יין כשפס קול של אריק דווידוף מתנגן ברקע.
במלון מגישים ארוחת בוקר בסגנון בופה עשיר. לאורחי המלון הארוחה כלולה. לאורחים מבחוץ העלות 90 שקל לאדם, רועי המליץ.
מומלץ להזמין שבועיים מראש.
ברחובות עם תריסי חנויות מוגפים מעוטרים בגרפיטי פסענו לעבר בזאר הבירה.
בזאר הבירה
אני הופתעתי, מוכר לי בזאר הבירה השוכן בכרם התימנים שליד שוק הכרמל, לא ידעתי שיש לו אח בשוק הפשפשים. עוד לפני שהסתכלתי על השם הרגשתי שהמקום מוכר. הקונספט אותו קונספט. במקום יש מבחר של בירות בטעמים כשלצידם פופקורן שאף בו יש נגיעה של בירה.
טעמתי מספר סוגי בירה. אני אוהבת את הטעם הפירותי והבירה ממש טעימה לי.
יש מנת טעימות של מגוון סוגי בירות, חוויה לאוהבי הבירה ואתגר למתלבטים.
אחרי שלגמנו בירה,קצת יותר עליזים ממה שהיינו בתחילת הסיור, אנחנו בדרכינו לטעום ממנת הדגל של המטבח הגאורגי.
מסעדת טש וטשה
במקום שהיה בעבר אורוות סוסים, שוכנת מסעדת טש וטשה, הקרויה על שם מייסדיה.
פנים המסעדה מזכיר מבנה ירושלמי, קשתות בתקרה,תאורה נעימה. לצד החדר המרכזי יש חדר לאירועים פרטיים.
הכלים , המוזיקה מגאורגיה.
את החצ'פורי הכי טעים שאכלתי והייתי בגיאורגיה, טעמתי בדוכן הצמוד למסעדה ושייך לה. מסתבר שיש חצ'פורי במלויים שונים, טעמתי שלושה אהבתי מאד את זה במילוי הגבינות .
לגמתי גם מהמשקה הגיאורגי הירוק בטעם טרגון הזכיר לי עקצוץ של מנטה, אהבתי.
את החצ'פורי העשוי מחומרים אותנטיים מכינה אישה גאורגית מסבירת פנים שניצבת מאחורי הדלפק, פשוט, קפיצה קטנה לחו"ל.
מעדנייה מבית פועה
החושך התחיל לעטוף את הרחוב, אורות בתי הקפה נדלקו, במסעדת פועה כבר נצפו סועדים. אבל, אנחנו בדרכינו לשפרה-מעדנייה מבית פועה, חנות קטנה ומגניבה של מגוון רטבים, גבינות, יינות ועוד, הצמודה למסעדה. המקום צבעוני עם נחוח של חו"ל, הכול מסודר בטוב טעם ומעורר תאבון.
למרות שכבר שבעתי לא הצלחתי לעמוד בפיתוי וטעמתי את הגבינות , המצויינות, הקרקרים המיוחדים. הפטל שקשט את המגשים, הזכיר לי את ילדותי, והקפיץ אותי לעץ התות השחור בסומאל שבאבן גבירול פינת ארלזרוב בתל אביב. ראיתי אותי כזאת קטנה בת שמונה מטפסת לקטוף תותים וחוזרת הביתה מכוסה בכתמים וידיים בצבע בורדו כהה.
מהחנות הזאת יצאתי עם גבינה שהתאפקתי לא לאכול ברמזורים. אחרי הסיפור של ההיא עם הטלפון והשוטר, אני נזהרת.
מלביה
עכשיו בשוק שלבש פיג'מה והתקשט באורות , רועי הוביל אותנו לקינוח במלביה.
כאן הכינו לנו מלבי שסיימתי עד הסוף, למי שמכיר אותי זה אומר המון.
יש במלביה גם מלבי צמחוני. המלבי מוגש עם סירופ במגוון טעמים, וטופים שכל אחד יכול להרכיב לפי בחירתו.
שמחתי לגלות שבשוק הפשפשים יש הופעות חינם בימי שני ושלישי.
עכשיו אתם מבינים למה צעדתי בתום הסיור מחוייכת?
לסיכום
כשמאותגרים לגלות וללמוד, אין מקום מוכר . סיפר לי אחד המשתתפים, שראה אותי מצלמת מרפסות, איך גילה רק לאחרונה את שכונת מגוריו. הוא השתתף בסיור מבנים שגרם לו להתבונן במקומות שחלף בהם במיקוד שונה.
נהניתי מההסברים של רועי, הסיור איתו חוויה, אני ממליצה.
צילום: נירה פרי