פעם שמעתי מישהו אומר שיש 2 אופציות להעביר את החיים: הראשונה היא ללכת מנקודה א' ל-ב' בדוך, בלי להסתכל ימינה ושמאלה, בלי לשאול שאלות, בלי לחפש, לטעות ולתהות, מהתחלה עד הסוף, ככה ישר. השניה היא להבין שכלום לא ברור ושהדרך היא מסע ובמסע הכל יכול לקרות, לטוב ולרע.
אני מנסה לבחור באופציה השניה, מאוד מפחיד אותי להיות בנאדם כזה שהולך כמו סוס שמכיר בע"פ את דרכו לאורווה. מ-א' ל-ב' ומה בדרך? אבל לפעמים יש לכך מחיר, לפעמים זה מעייף ולא ידוע וקשה, נורא נורא קשה.. להיות אדם שמוכן לשאול שאלות, לבחון את עצמו, להתנסות, להילחם בפחדים זה לא קל ולפעמים קצת נמאס. ברגעים כאלה אני די מחפשת מילים שתעזורנה לי להגדיר לעצמי מה אני מרגישה, קצת חוכמה של אחרים. אז היום החלטתי לאמץ טקסטים שלא אני כתבתי אבל יש בהם משהו כ"כ מדויק ונכון ואמיתי וסוחף שמתאר את המורכבות הזו. מי שמכירה תוכל להתחבר שוב ומי שלא, זה הזמן להתחבר.
"אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך, ולא מחמת זיקנה
שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור, שנים כה רבות,
כמעט נוצר רושם של שלווה.
אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים, מעין גאווה.
שנים רבות עוברות עליהם בציפייה.
מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא.
ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר, ודומה הם ללא תנועה.
עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים. יבוא וילך.
ופתאום האבן פצועה.
אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה
בהפתעה
ומה גם אנשים."
דליה רביקוביץ
באתי מעולם מלא ספקות ודאגה,
כל הזמן קורים דברים, אין זמן להירגע.
השנים חולפות וכבר חלף חצי חלום,
אבל אני עוד מחפשת מקום.
מבקשת דרך בין שבילים מפותלים,
בתקווה שיום אחד אבין את הכללים,
הסתובבתי די אך לא למדתי הרבה,
רק דבר אחד ידעתי יפה:
הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להכנע.
לא מצאתי את דרכי, ולא היה לי טוב,
פעם פעמיים כבר ראיתי את הסוף.
אך דווקא כשרגלי כושלות והכוחות כלים,
משהו קורא אליי מבפנים:
הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להיכנע.
קובי לוריא
