ראש כחול או דם כחול

או הקשר בין דם אצולה למחשבות זימה

אז זהו, שאין ממש קשר ישיר,  אבל אני מוצאת חיבור  בין הדם הכחול שמסמל את  האצילות והמכובדות של האומנות בכלל וציוריי בפרט,  לבין הראש הכחול שמתעורר ומחשבות זימה  מציפות אותו בכל הנוגע אליהם.

לתכנן ציור על כל שלביו להעביר אותו מהראש למכחול ומהמכחול לבד הציור זו סוג של אצילות, יש משהו בתנועה ובמריחה שעושה את זה לכזה מכובד, אולם כשמגיעים לנושא המכירה  ולשיווק היצירה בשוק המקומי זה לגמרי הופך להיות כחול ושטוף זימה.

במסגרת שיעורי הבית של בית הספר לשיווק נתבקשתי לספר על החלום שלי, לכתוב לו מכתב.  ואני מוצאת שאין לי חלומות גדולים, יש לי המוני קטנים, קטנטנים,  ואני לאט לאט מגשימה אותם.

לאחרונה כמו באגדות הגיע אליי קונה מעבר לים שרכש מספר יצירות וצילם לי אותם בביתו המפואר מאד מאד בצדו השני של הגלובוס.  הרגשתי סינדרלה, מעבר לסיפוק הגדול ולגאווה הענקית זה איפשר לי להגשים חלום ולנסוע לפריז לסדנת ציור,  ככה  באמצע החיים דיי בספונטניות הגשמתי חלום ישן שהמתין וחיכה לו  להתגשם. חלום קטן שהתגשם בגדול.

והחלום הבא שלי הרחב יותר הוא למצוא גלריה שתאמץ אותי, סוג של פטרון אמנות מהסוג שהיה מקובל  בתקופות הרנסאנס. האומן היה רק מצייר ומצייר והפטרון היה מספק את צרכיו הכלכליים ובתקופות מאוחרות יותר דואג למשקיעים ולקונים פוטנציאלים.

גלריה שתכיל את הציורים שלי, הלוא ממוסחרים, שמגיעים מהלב ובמהותם הם סיפור, ובעיקר שיתנו לי הזדמנות בלי שאהיה בוגרת אקדמיה והצגתי במקומות נחשבים.

למשל ש FORTE GALLERY  משבזי  יאהבו ויקבלו אותי לשורותיהם

שגלריה זימאק תציג מציוריי, אפילו  בחדר הקטן שלהם בקומת המרתף

ואולי אולי שיועד בר נוי האוצר הראשי של גלריה פחות מאלף יעיף שוב מבט על הציורים ששלחתי לו פעמיים, ולא אהב.

והכי אולי, שמוזיאון תל אביב יוריד את הכפפות וייתן במה בדמות אולם תצוגה קטן גם לאמנית לא מוכרת כמוני,  אלמונית וללא ייחוס וכסף אבל עם המון רעב ותשוקה בעיניים.

חלומות קטנים, קטנטנים ממש פצפונים,  אמרתי לכם.

ואן גוך כתב  "אני חולם את הציורים שלי ומצייר את החלומות שלי"

אז עד שאגשים את החלום , אצייר עוד ציור בצבעי הכחול

אישה בכחול

אישה וצ'לו ,שמן על בד גודל 60/90

https://www.facebook.com/layzagaller

https://www.layzagallery.com/

ואם הגעתם עד לכאן, ורק אם ממש ממש אהבתם סמנו לי לייק