אמרו לי… שבכיתי כשנולדתי. את זה אני לא זוכרת.
אמרו לי… שבכיתי כשאמא שלי נעלמה מחיי כשהייתי בגיל שנתיים. גם את זה אני לא זוכרת.
סיפרו לי… שבכיתי גם כשאבא שלי היה מרביץ לי עם סרגל, ואני רק בת שנתיים. גם את זה אני לא זוכרת.
את הכאב התחלתי לזכור כשאבא שלי היה שובר עלי מקלות של מטאטא. חייתי אז בזחילה, נדבקת לרצפה, זוחלת בדמיוני למחילת הארנב, שהעמיקה עם השנים. לא מפסיקה לבכות, רק מחכה שזה יגמר.
אני זוכרת את ה"אילוף" שהעביר אותי, את הזמן שהקציב לי לפעולות, בדיוק כמו בצבא.
אני לא שוכחת לרגע את הבדידות, וקשיי ההתמודדות.
רק אני. והוא. מגיל שנתיים עד גיל 16. הוא 'אחראי' עלי, עושה בי כרצונו.
וכולם שותקים. היה חשוב שהשכנים לא ישמעו את הצרחות שלי, את הבכי שלי.
כשהוא אנס אותי הייתי בת 13, זה היה המסמר האחרון בארון המתים שלי.
כל מי שגר בבית בו גדלתי לא דיבר עד היום. לא היה אף אחד ששאל אותי מה אני צריכה בשביל לנשום, בשביל ללמוד לחיות.
למדתי בדידות, למדתי להיות שקופה. למדתי חוסר תקווה והישרדות.
גם כשניסיתי לסיים את חיי הרבה שנים אחרי, בגיל 28, וצעקתי את מה שקרה לי, לא היה מישהו להושיט לי יד. גם אז הייתי לבד.
היו את אלו שלא האמינו שדבר כזה יכול לקרות… "אירוע מגיל 13" .."זה קרה רק פעמיים" …"זה היה באמת כל כך משנה חיים. ? או את אלו שבחרו להתעלם או להיעלם – כי לא ידעו איך להתמודד ולהכיל את הסבל שלי;
היום, 44 שנה אחרי אותה שואה. אני זוכרת הכל, את החושך שלווה אותי ימים רבים.
ואז כשנולדה בתי, לפני 25 שנים, גיליתי את ההבדל בין חיים להישרדות;
מתוך הרצון להעניק לה את מה שמעולם לא קיבלתי בעצמי.
מתוך הבקשה ליצור לה עולם מוגן, כזה שבו לעולם לא תדע בו את מה שאני נאלצתי לדעת ולחוות.
מתוך כל אלו למדתי לשקם את עצמי, פיזית ורגשית. (שברתי קרסול במהלך ההריון שלא התאחה ) חיפשתי את הדרך לשקם את הגוף שלי.
הייתי צריכה גם לבנות את עמוד השדרה שלי. הבת שלי לימדה אותי שהאהבה לא רק מצמיחה ומשקמת, אלא גם נותנת תקוה שיום אחד היא תנצח.תנצח אפילו את המקומות הריקים, תמלא את הבורות שחשבתי שלא יתמלאו.
אחרי ששיקמתי את עצמי מהשואה הפרטית שלי, כשביתי הביאה את האהבה לחיי, גיליתי בי יכולת שמאפשרת לי לצמוח מידי יום, לקבל את עצמי ואת מגבלותי, שמאפשרת לי להתקדם ולפרוח.
הלמידה הפיזית של העיסוי, וההתפתחות האישית, הביאה אותי להתמחות בשיקום. פיזי ורגשי
בהתחלה, אחרי ששברתי את העקב. למדתי בשביל לטפל בעצמי, כשהרופאים שהציעו לי ללמוד לחיות עם הכאבים והסבל. ואז הפך הטיפול לשפה חדשה שפיתחתי, שאיפשרה לי להביא לעולם טכניקה טיפולית יסודית ועמוקה ( KYS (KNOW YOUR SELF ואת ארגז הכלים שרכשתי למען טיפול באחרים /
וכשהבכי מגיע, הוא כבר לא מציף עוד הכל בכאב העתיק, אלא הוא רגש של הזדהות אמפתיה לסבל או להתרגשות של האחר. הצלקת כבר נסגרה.
מרכז Satori. הוקם תוך שילוב של מטפלים שחולקים חזון. שילוב של טיכניקות טיפוליות משקמות.
יחדיו מעניקים מענה מלא באמצעות כלים של שיקום וצמיחה. זהו מקום בו יתאפשר למטופל ללמוד את עצמו ולבחור בשינוי.