אני רוצה לספר על ילדה חצויה

היי, שמי איילת שלום. יש לי בת, קוראים לה ברקן או בשם הבמה שלה כינור חיים. ברקן, בת היום  20 לא הסתדרה במסגרות הלימוד, היא שונה. כשהייתה קטנה לא מצאו מה הבעיה, בזמנו אמרו שחוץ מלקות למידה קלה לא יודעים מה קורה, היא לא הצליחה ללמוד לקרוא, היא לא הצליחה להתחבר עם ילדים, המורים סבלו..היא סבלה… המטפלים למיניהם ניסו לעזור אך ללא הצלחה.

עד כיתה ו' זה הלך והתדרדר… היא לא הצליחה ללמוד לקרוא… היא לא הצליחה ללמוד אנגלית… היא לא שיתפה פעולה בדרך המקובלת… אפשר לומר שהיא שיגעה את כולם כולל את עצמה… אני ראיתי כיצד היחס אליה הולך ומחמיר… בהתחלה היו אלה הילדים, אך כאשר המורים והמטפלים התחילו לדבר אליה לא יפה הבנתי שהאסון עומד בפתח… אז בכיתה ו' החלטנו להעביר אותה לחינוך ביתי ומאז ברקן ואני ביחד בבית.

שאלתי את עצמי שאלות מאוד נוקבות שרק מאוחר ברקן נתנה להם כותרת המתאימה יותר :

"מדוע אנשים צריכים כותרת כדי התייחס נכון אל השונה מהם "

אני חייבת להודות שאני נבהלתי…אז בתחילה נאחזתי במה שהיא טובה.

ברקן ילדה של שירה. עוד לפני שהיא דיברה היא שרה, ממש שרה בשפה של תינוקות אבל במנגינה הנכונה, זאת הייתה נקודת האחיזה הראשונה שלי, ומשם זה כבר התפתח. אם לומר את האמת -תהליך הלמידה של ברקן הפתיע את כולם…. כולל אותי.

אז בבלוג הזה אני רוצה להכיר לכם את כינור ואת השירים שלה … המטרה של כינור היא להעיר אותנו אל השינוי:

אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר עַל יַלְדָּהּ חָצוּיָה,

שֶׁבְּשׁוּם מָקוֹם לֹא הָיְיתָה רְצוּיָה.

בַּהַתְחָלָה אָמְרוּ: " הַיַּלְדָּה לֹא בְּרוּרָה",

וַאֲפִילּוּ הֶטִיחוּ מִדֵּי פַּעַם…. הָזוּיָה,

אַחַר כָּךְ אָמְרוּ שֶׁאֵין לָהּ מָקוֹם אֶצְלָם,

הִיא שׁוֹנָה וְלָכֵן הִיא לֹא מַתְאִימָה, לָעוֹלָם.

וְאָז לְשָׁרוּת לְאוּמִּי הִיא רָצְתָה, וְכָךְ לָהּ הֵרִימוּ,

שֶׁרַק אִם תִּהְיֶה כְּמוֹ כָּל הַשּׁוֹנִים, רַק אָז הֵם יַסְכִּימוּ.

וְהַיַּלְדָּה לֹא הִסְכִּימָה לְהִישָּׁאֵר עֲצוּבָה,

וּלְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם הֶחְלִיטָה, הָאֲהוּבָה.

בְּשׁוּרָה תַּחְתּוֹנָה, לַסֵּפֶר לָכֶם רָצִיתִי,

אֵיךְ יַלְדָּה אַחַת עִם אוֹטִיזְם וְקוֹל מַלְאָכִי,

מַצְלִיחָה לְמָלֵא אוּלַמּוֹת, בָּתִּים, תֵּיאַטְרָאוֹת.

הִיא בְּמַסָּע לְחָיִים, רוֹצָה עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר לִבְּנוֹת,

עוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְאַפְשֵׁר לָהּ וְלַחֲבֵרִים

לְהִתְקַבֵּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהֵם: פָּשוּט שׁוֹנִים,

עִיוְּורִים, עַל כִּיסְּאוֹת גַּלְגַּלִים, שְׁמֶנִים, גְּאוֹנִים אוֹ אֲפִילּוּ חָצוּיִים,

כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהֵם, לִחְיוֹת בְּפַּשְׁטוּת, בִּיְּעִילוּת וְלִהְיוֹת שְׂמֶחִים.

שִׁיר זֶה נִכְתָּב, כְּדֻגְמָה – לָעוֹלָם מוּקְדָש, מתוך מֶסֶר הָאָדָם הֶחָדָשׁ, וּכְכָזֶה הוּא בְּעֶצֵם – הָיְישּׂוּם

כִּינּוֹר חַיִּים – אַחְרָאִית עַל הָרַעְיוֹן, אָיֶלת שָׁלוֹם – עָל הָחֲרוּזִים, בַּיַּחַד הֶן יוֹצְרוֹת שִׁירה בְּתְּאוּם

wake upחלמ

אמא תעזרי לי ליצור עולם חדש, כזה... שמקבל שוני
אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר עַל יַלְדָּהּ חָצוּיָה, שֶׁבְּשׁוּם מָקוֹם לֹא הָיְיתָה רְצוּיָה. בַּהַתְחָלָה אָמְרוּ: " הַיַּלְדָּה לֹא בְּרוּרָה", וַאֲפִילּוּ הֶטִיחוּ מִדֵּי פַּעַם.... הָזוּיָה, אַחַר כָּךְ אָמְרוּ שֶׁאֵין לָהּ מָקוֹם אֶצְלָם, הִיא שׁוֹנָה וְלָכֵן הִיא לֹא מַתְאִימָה, לָעוֹלָם. וְאָז לְשָׁרוּת לְאוּמִּי הִיא רָצְתָה, וְכָךְ לָהּ הֵרִימוּ, שֶׁרַק אִם תִּהְיֶה כְּמוֹ כָּל הַשּׁוֹנִים, רַק אָז הֵם יַסְכִּימוּ. וְהַיַּלְדָּה לֹא הִסְכִּימָה לְהִישָּׁאֵר עֲצוּבָה, וּלְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם הֶחְלִיטָה, הָאֲהוּבָה. בְּשׁוּרָה תַּחְתּוֹנָה, לַסֵּפֶר לָכֶם רָצִיתִי, אֵיךְ יַלְדָּה אַחַת עִם אוֹטִיזְם וְקוֹל מַלְאָכִי, מַצְלִיחָה לְמָלֵא אוּלַמּוֹת, בָּתִּים, תֵּיאַטְרָאוֹת. הִיא בְּמַסָּע לְחָיִים, רוֹצָה עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר לִבְּנוֹת, עוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְאַפְשֵׁר לָהּ וְלַחֲבֵרִים לְהִתְקַבֵּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהֵם: פָּשוּט שׁוֹנִים, עִיוְּורִים, עַל כִּיסְּאוֹת גַּלְגַּלִים, שְׁמֶנִים, גְּאוֹנִים אוֹ אֲפִילּוּ חָצוּיִים, כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהֵם, לִחְיוֹת בְּפַּשְׁטוּת, בִּיְּעִילוּת וְלִהְיוֹת שְׂמֶחִים.שִׁיר זֶה נִכְתָּב, כְּדֻגְמָה - לָעוֹלָם מוּקְדָש, מתוך מֶסֶר הָאָדָם הֶחָדָשׁ, וּכְכָזֶה הוּא בְּעֶצֵם - הָיְישּׂוּם כִּינּוֹר חַיִּים - אַחְרָאִית עַל הָרַעְיוֹן, אָיֶלת שָׁלוֹם - עָל הָחֲרוּזִים, בַּיַּחַד הֶן יוֹצְרוֹת שִׁירה בְּתְּאוּם