קשה לכם בבידוד?

אני באמת מבינה אתכם, זה מאוד קשה כשפתאום העולם שלכם מצטמצם לכמה עשרות מטרים רבועים. אבל עבורכם זה יסתיים מאוד בקרוב , לכם יש לפחות תאריך סיום ברור וידוע

בימים האחרונים הפיד שלי התמלא בשאלות, יותר נכון בטרוניות, "מה לעשות בשבועיים בידוד?". אז אני מודה, זה אולי קצת שחור ויש מי שיגידו "לא יפה, ולא אומרים ככה" ואולי אפילו יש מי שיגידו טיפה קטנוני. אבל התגובה שלי הייתה "להתייעצויות אנא פנו למחלקות האונקולוגית המטולוגית הקרובות למקום מגוריכם". כי מה לעשות, כאשר את מתבודדת בבית לעשרה ימים אחרי כל סבב טיפולים (שזה יוצר פעם בשלושה שבועות). זה נראה לך ממש אבל ממש בקטנה לשבת שבועיים בבית ולחזור לשגרה.

זה לא שאני לא יכולה להבין איך זה מרגיש לעצור את הכל ככה פתאום באמצע החיים, ולא שאני לא יכולה להתחבר לטיפוס על הקירות בבית , טוב לפחות יש לכם כח לטפס על הקירות, לצאת מהמיטה. לפחות יש לכם את החשק לבשל, עזבו להזמין אוכל, עזבו להכניס אותו לפה. אני באמת מבינה אתכם, זה מאוד קשה כשפתאום העולם שלכם מצטמצם לכמה עשרות מטרים רבועים. כשמגלים שהיום באמת מכיל אלף ארבע מאות ארבעים ואחת דקות, שאותן צריך למלא. כאשר הימים מתחברים אחד לשני ופתאום לא ברור האם תחילת השבוע או אמצע השבוע כי הכל כבר נראה אותו הדבר. אבל עבורכם זה יסתיים מאוד בקרוב , לכם יש לפחות תאריך סיום ברור וידוע.

"זה מאוד קשה כשפתאום העולם שלכם מצטמצם לכמה עשרות מטרים רבועים" (אלבום פרטי)
"זה מאוד קשה כשפתאום העולם שלכם מצטמצם לכמה עשרות מטרים רבועים" (אלבום פרטי)

ואני ? אני כבר הפכתי למומחית בחלקת הזמן לביסים קטנים אותם ניתן למלא בעשייה קטנה. כבר למדתי להיות שמחה ומלאת גאווה וסיפוק כאשר הצלחתי להחמיץ כל ירק שמצאתי בסביבה . ולשבת בנחת אחרי שסיימתי עוד פרויקט יצירה, או מצאתי סידרה מעניינת בנטפליקס עם חמש עונות. כי סוף הבידוד שלי לא נראה באופק והוא נזיל עם נטייה מוזרה להיות כמו האופק שככל שמתקרבים עליו תמיד מתרחק. וזה בסדר (סוג של בסדר, היום בסדר תשאלו אותי מחר מה המצב) אני כבר מתרגלת למצב (לא שיש לי הרבה ברירה) אבל מה לעשות שהתלונות שלכם לוחצות לי על הבועה השבירה שלי ומאיימות לפוצץ אותה. כי פתאום ה"אנשים הרגילים" מרגישים מה שאני ורבים אחרים מרגישים יום יום במשך שבועות וחודשים. כי פתאום כולם מדברים על כמה קשה לעצור את החיים.

אבל יותר מכל בניינו בעיקר כי אני מקנאה בכך כל כך, כי עוד כמה ימים אתם חוזרים לשגרה והכל יישאר כזיכרון וחוויה. כי אתם בעידן הקורונה לא תחשבו פעמיים לפתוח את הדלת וללכת לסופר לקנות את הגבינה ששכחתם להזמין, ואני אחשוב שלוש פעמים לפני כל יציאה. אז רק רציתי להגיד בין שאר הדברים שתעשו בכדי להעביר את הזמן תחשבו גם עלינו "קבוצות הסיכון" ומדוכאי החיסון. ותזדהו איתנו לכמה רגעים. ואתם באמת מוזמנים להתייעץ איתנו בנושאי בידוד והעברת זמן , יש לנו מלא זמן , ולא מעט הומור שחור

"חשבו גם עלינו, מדוכאי החיסון" (אלבום פרטי)
"חשבו גם עלינו, מדוכאי החיסון" (אלבום פרטי)

תהיו בריאים, שיעבור בקלות,  נתראה במגיפה הבאה.

אחת מאיתנו
הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל