קרש קפיצה לילדות

בחורה עם מחשב נייד

במסגרת הסדנה של "קרש קפיצה לחיים", עצמתי עיניים ודמיינתי את עצמי פוגשת את עצמי, כשהייתי ילדה קטנה בת 5 בערך.. אספתי את עצמי מהגן. ילדה שמחה עם עיניים בצבע תמים.

"האם את מאושרת? האם את עושה את מה שאת אוהבת?" הקטנה שאלה אותי בקול ציפציף.

"אני די מאושרת, חצי קלאץ', אבל תמיד יש מקום לשיפור. יש לי את מה שחשוב ואני בדרך להשיג את הדברים שאני רוצה שיהפכו אותי לבאמת מאושרת".

"ומה את רוצה שיהיה לך?" עצמי הקטנה שאלה את עצמי הגדולה.

"עבודה שאוהב ואהבה שאוהב" עניתי לעצמי הקטנה.

"את עושה דברים שאת לא אוהבת?" אני הקטנה עם השיער החום הגלי שאלה.

"אני כבר לא עושה מה שאני לא אוהבת כי עובדה שהתפטרתי מהעבודה האחרונה עוד לפני שמצאתי חדשה,למרות שזה לא אחראי, אבל כבר לא יכולתי לסבול את הסטרס שהייתי בו. עכשיו אני מחפשת משהו שאני יאהב לעשות וזה בתחום הכתיבה. לא בא לי כבר על מדעי ההתנהגות ומשפטים".

"וממה את מפחדת?" שאלתי את עצמי.

"אני מפחדת שמישהו אחר ייקח לי את המשחק שאני הכי אוהבת בגן". כנראה שאלה הפחדים כשאת בת 5..

עניתי לעצמי שהפחד שלי הוא להתפשר. להתפשר על עבודה שלא אוהב כמו שהרוב עושים. ומהמינוס בבנק, שיבואו לעקל אותי.

"אני גם קצת מפחדת מהמצב הביטחוני" הוספתי.

"מה, עדיין יש מלחמות?" הקטנה שאלה אותי בפליאה.

"אני זוכרת כשהייתי בת 4 הייתי בחדר האטום. אמא אמרה לי שאנחנו במלחמת המפרץ. שמנו את מתן, אחי התינוק בממ"ט וזה נורא הצחיק אותי, הוא נראה לי כמו איזה עכבר בכלוב.."

"עדיין יש לצערי" עניתי לקטנה.

"ומתן התינוק הוא עכשיו בצבא שומר עלייך, אפילו שאת יותר גדולה ממנו" הוספתי.

"אז הוא גיבור. ואם הוא גיבור אין לך ממה לפחד.." אמרתי לעצמי.

"ואני אהיה מאושרת כשאגדל?" אני הקטנה שאלה בעיניים אופטימיות לרווחה.

"יש לי הרגשה שבטוח אהיה מאושרת בעתיד, אל תדאגי. אני יודעת מה אני רוצה והולכת לחפש את זה" עניתי לעצמי.

"כמו במחבואים?" אני הקטנה שואלת.

"משהו כזה" עניתי.

קרש קפיצה לילדות