קרקר נגד קרקר

הפעם, סיפור על בחירות ,מאבק וקרקר. לא יכול להיות לסיפור שם יותר הולם מאשר שמו של המערכון והמופע של ה"גשש החיוור". ומרגע שנבחר כאילו סיפר את עצמו. על בחירות ארציות ומקומיות, וגם על קרקרים קנויים, וביתיים, וכמובן איך הכל מתחבר לבחירות, בחיוך קל של שחרור והקלה.

השבוע, כידוע, התקיימה מערכת בחירות ברשויות המקומיות ברחבי הארץ.

IMG-20181030-WA0014

יום לאחר סיומה, לאף אחד מאתנו אין כל עניין לעסוק בה. המפסידים, מעדיפים לשכוח. המנצחים, צריכים לקיים את כל מה שהבטיחו במהלכה, ובעיקר להתחיל לנקות את ערימות השלטים וה"פלריגים"  שלא הוסיפו כל חן לאזורי הארץ היפים, ועד יום קודם לכן  היו "חזות הכל" (תרתי משמע). יכולתי לספר על כך לא מעט מ"ידע אישי". חזרתי השבוע להכשרתי הישנה-חדשה  כ"נהגת בוס", מלווה את בעלי ברחבי הארץ ב"יום הבוחר", מאפשרת לו לתת מענה מהיר לכל אחד מהמתמודדים אשר נתן להם יעוץ משפטי במהלך הקמפיין, ויסייע להם להשיג דו"ח חיובי ממבקר המדינה לאחריו. בשבועיים שקדמו לבחירות רבות מהשאלות שנשאל היו מהסוג של : "הוא הזיז לי", "הוא תלש לי", "הוא אמר לי", והאמת, אני מבינה אותם. כל כך הרבה השקיעו מעצמם בקמפיין הזה, שהתגובה אך טבעית.

IMG-20181030-WA0021

למרות שזה מאוד מפתה לספר על זה, אספר על הבחירות המשמעותיות עוד יותר שהתרחשו במקביל, ושבאופן לא ברור, מצאתי את עצמי בתוכם. בנהלל, כל שנה מתקיימות בחירות ל"מועצה" ואח"כ ל"הנהלה". לא, אינני מועמדת, למרות שהיתה לי תקופת חברות ב"מועצה" לפני כמה שנים,  שמאוד נהנתי ממנה. אז למה אני אומרת: "באופן לא ברור?"  בוקר אחד התקשרה אלי המזכירה של המושב, ושאלה אם אני מוכנה לקחת חלק בבחירות כחברה ב"ועדת קלפי". "סבבה" חשבתי, "למה לא?"  ביגלאך או קרקרים, ערב במועדון, רואים את כל הכפר, לומדים להכיר את הצעירים והחדשים, חברות הועדה נחמדות, מחייכים בנימוס ומתלבשים יפה. "כן" אמרתי. וכמו שלמדנו במערכות בחירות, הבטחות צריך לקיים, והנה, נקראתי לאחר כבוד לתת  את תרומתי לקהילה. שתי פגישות בוקר של הועדה במזכירות המושב כבר היו, סבב בחירות אחד גם היה, והשבוע אנחנו בפני הסיבוב האחרון והמכריע. ואני, בלי לגמרי להבין למה, בפנים.

IMG-20181104-WA0007_671x1024

באמת, היה ממש נחמד. באתי בתמימות מלאת רצון טוב לתרום את חלקי לקהילה.  רבים מהבאים בפתח הקלפי שישבה במועדון כבר מכירים אותי, "נו, נו, מה כבר תכתבי על זה?" לא תכננתי, אבל צילמתי כמה תמונות, שיהיה ליתר בטחון. האמת, היו לי הרבה תובנות, ויכולתי לכתוב לא מעט, אבל "מה שקורה בנהלל, נשאר בווגאס". אגיד רק שאני מקווה שלא עברתי על איזה תקנון נסתר, או פרוטוקול סודי, ושחלילה לא ייחשב לי כ"שוחד בחירות" (מזל שאני לא מועמדת). לצד מה שנדרש ממני כחברת " ועדת קלפי" קמתי אל רבים מהבוחרים בשמחה, חיוך, חיבוק, נשיקה קטנה ושיחה קצרה, אחרי הכל, עד שכבר יוצא להתראות בכפר, ולזה נולד נכד, לזה נולד ילד , אלו חיתנו בת.

IMG_20181025_190340_768x1024

המזכירה של המושב דאגה לנו, "ועדת הקלפי" לכיבוד מבעוד מועד. כבר כשערכנו את המועדון להצבעה, נתתי לחברות המנוסות והמבוגרות להתעסק בעניינים הפחות חשובים כמו רשימות בעלי זכות ההצבעה, מיקום הקלפי, הנחת עטים ופתקים. אני הלכתי להכין במטבחון את הצלחות החד פעמיות עם הקרקרים, ולהניח על שולחן המזכירות. כשאחד הבחורים הצעירים והנחמדים במושב מילא את חובתו האזרחית, ואני מסמנת "וי" על יד שמו ברשימת בעלי זכות ההצבעה, הוא אומר לי בשקט :  "יש לי מן התניה פאבלובית, אני חושב על הבחירות בנהלל, ורואה קרקרים". "מי לא?" אני משיבה לו, ומזמינה אותו להתכבד מן הצלחת, חושבת על זה שהחלטתי שהפעם, לא אתפתה לכל הבטחה חסרת ערך ממשי ובעלת ערך קלורי.

הזמן עבר לאט בערב הארוך ההוא, (כמעט שש שעות) אבל הקרקרים הסתיימו מהר. בזמן הספירה, לא רק הקרקים הסתיימו, אלא גם העוגיות התעשייתיות מהשקיות. איפה הערכים, ואיפה העקרונות?

לקראת חצות, כששבתי הביתה, בעלי שאל אותי: "אז מי נבחר? מי נכנס לרשימה?" מנסה ליהנות מיתרונותיהם של המקורבים לצלחת, ואני עונה לו: "אני כל כך עייפה מהספירה, כבר לא רואה בעיניים, אין לי מושג". בטח מחר יפרסמו ב"סאמדיי".

וכל ההקדמה הארוכה הזו, שהיו בה גם "חזרה וקישור" וגם "התאמה למציאות האקטואלית", וגם רחמים עצמיים, כי ביום חמישי יתקיים עוד סיבוב. היתה כדי לספר על הקרקרים שלי.

IMG_20180528_125138_768x1024

יש לנו זוג חברים שאני מאוד אוהבת. היתה תקופה שהם באו לבקר הרבה, ולא באו בידיים ריקות. כל פעם, היתה מביאה החברה היקרה קערת קרקרים מהסוג הטוב, שהיא מכינה בעצמה. כל פעם, הייתי מתאפקת לא לחסל את הכל כבר בעת הביקור, ומחכה לביקור הבא שלהם, גם בגללם, וגם בגלל הקרקרים. חברתי נדיבה, לא רק בביקורים, ובקרקרים, אלא גם בלתת מתכונים. כל פעם אמרתי : "אני חייבת את המתכון!" וכל פעם היא היתה אומרת לי:  "אין לך מושג כמה זה פשוט", ומעבירה לי את המתכון. כל פעם, הייתי פותחת אותו, נבהלת מהשמות המוזרים של המרכיבים, או לא מבינה איפה ניתן בכלל להשיג אותם, ומקווה שהיא תבוא לבקר שוב, עם הקערה הטובה שלה. אבל כמה אפשר? אחרי הכל, ברור היה שכבר מדובר לא בבחירה שכלתנית ורציונאלית, אלא בהתמכרות.

IMG_20181030_231156_600x800

יום אחד, היינו בקניות ב"אושר עד" , ושוב אני אומרת לעצמי, הפעם, אני מתמודדת עם זה, עכשיו אני משיגה את כל המרכיבים. שוב היא שלחה לי את המתכון, שוב נבהלתי ממרכיביו, ובחניכה  נפלאה של ה"חברה הטלפונית" שלי, רצתי בין המדפים מצד לצד של הסופר, עד שאספתי את כל המוזרים הללו לעגלה, שואלת אותה שאלות משאלות שונות, ומקבלת מענים רגועים. התמודדתי בהצלחה, זה לא היה קל, בעיקר כי זה לא סופר "תומך קרקרים" כל מרכיב בצד אחר של החנות, אבל התוצאה נפלאה. מאז הבית מכור. כאשר אני רואה שהמפלס בכלי הסגור היטב שעל השיש יורד, גם לי יש "התנייה פאבלובית" ואני מיד מעמידה שתי תבניות חדשות. גם את הילדים הצלחתי למכר, בטח שנתתי להם את המתכון, אבל אני שמחה שיש לי באופן קבוע מה להביא איתי כשאני באה, או לשלוח איתם כשהם פה, ושיש להם תמיד על השיש במטבח "משהו של אמא".

בטח שאתן גם לכם את המתכון, תרשמו.

מרכיבים:

כוס קמח כוסמין. (אני משתמשת במלא, אפשר גם רגיל)

כוס ורבע שיבולת שועל (אני משתמשת ב"דקה")

חצי כוס שומשום

שליש כוס גרעיני פשתן

שלושת רבעי כוס גרעיני חמנייה

חצי כפית מלח

אפשר כף זעתר (אני שמה תמיד)

שתיים ורבע כוסות מים

שתי כפות שמן זית

הכנה:

לערבב ל"מרק דליל" (אני נעזרת במיקסר)

לשטח בשתי תבניות על נייר אפייה.

להכניס לתנור בחום של 170 מעלות.

אחרי 15 דקות להוציא, לחתוך לריבועים בתוך התבנית.

לאפות עוד כ-45 דקות, עד שמשחים.

לקרר, ולהכניס לכלי סגור.

IMG_20180528_083024_1024x768

לפני כמה חודשים, היה בבית החשמלאי עם הנער שמסייע לו, לתיקון קטן. הגשתי עוגיות וקפה, כמו שמקובל, וקצת קרקרים, כי בדיוק סיימתי את אפייתם, וריחם מילא את כל הבית. השוליה חייך אלי ושאל: "גם את עורכת ניסיונות בקרקרים?" "מי עוד 'עורך ניסויים בקרקרים' ?" שאלתי. "אמא שלי" הוא ענה. אחרי שסיימו את הצלחת הקטנה, לקח גם הוא את המתכון, לאמא שלו. אני סיימתי עם הניסיונות, או עם ההבטחות, יש לי מתכון מנצח טבעי ובריא. לחיי הבחירות שאנחנו עושים בחיים!

__________________________________

תמונה 1-תצלום עם המועמד המנצח ב"מועצה אזורית אשכול"-גדי ירקוני

תמונה 2-תצלום משותף עם ויקטור בן-עמי, חבר ומתמודד שזכה במנדט מטעם רשימת "צעירי אשקלון"

תמונה 3-הקלפי המקומית.

תמונה 4-הקרקרים על שולחן המזכירות בבחירות לאגודת נהלל

תמונה 5-הקרקרים שלי שאך יצאו מהתנור

תמונה 6-עם אורנה שטרקמן, ראש רשימת "הדור הבא" בנהריה שזכתה במנדטים במועצת העיר

תמונה 7-הבלילה להכנת הקרקרים, כן, ממש ככה זה נראה.

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.