קרוספיט ללא גבולות. להיות כמו כולם

ביום שישי הושק מועדון הקרוספיט החדש של הבעלים השותפים דורון פרילוק ודניאל לייבוביץ'. זהו מועדון ייחודי המציג שיתוף פעולה אסטרטגי עם חברת ריבוק, המזוהה כמותג שתומך ונותן חסות לקרוספיט בכל העולם. אבל מה שהיה באמת מיוחד ומרגש באירוע ההשקה הזה הוא דווקא השקת המיזם החדשני, הקהילתי מעורר ההשראה, והראשון מסוגו בארץ – קרוספיט ללא גבולות. פעילות קרוספיט לאנשים בעלי צרכים מיוחדים.

קרוספיט ללא גבולות - לוגו
קרוספיט ללא גבולות - לוגו

קרוספיט ללא גבולות - לוגו

"אנחנו משפחה מיוחדת", סיפרה מינה פרילוק באירוע ההשקה של מועדון הקרוספיט החדש בנמל תל אביב, שהתקיים ביום שישי 1.4.2016. למינה פרילוק שלושה בנים.

הבכור דורון הוא הבעלים של רשת מועדוני קרוספיט באזור גוש דן, האמצעי רביב הוא בוגר הטכניון ומרתוניסט.  והצעיר הדר שהוא ילד מיוחד עם בעיות תקשורת על הספקטרום האוטיסטי, כך תיארה אותו מינה בנאומה המרגש באירוע. "הדר התחיל לדבר רק בגיל 17, עד אז הוא תיקשר באמצעות מחשב בלבד."

האם אפשר לדמיין את זה בכלל?

"כל מה שהילדים האלו מבקשים זה להיות שייכים, ולהיות בעלי תחושת מסוגלות". על המסר הזה היא חזרה מספר פעמים. "וזה התפקיד שלנו, לתת להם תחושת מסוגלות, ולאפשר להם להשתייך."

קרוספיט ללא גבולות - קרוספיט נמל ומינה פרילוק
סניף קרוספיט הנמל החדש בשיתוף ריבוק – ומינה פרילוק באירוע ההשקה של "קרוספיט ללא גבולות"

הדברים של מינה שופכים אור על הרקע ממנו הגיע דורון, ועל המניעים שלו לדחוף קדימה את המיזם שנקרא "קרוספיט ללא גבולות" Crossfit Limitless.  ושהוא אחד ממייסדיו ובעליו.

קרוספיט ללא גבולות - דורון פרילוק

אבל גם אנשים עם יוזמה ועם מניע אישי עמוק, צריכים אדם אחד שיחלום, כדי שדברים יקרו. וכך היה.

יום אחד לפני כמה חודשים, החל פיני שרגיל בן סירה (כן, כן, האיש שלצידי), לבטא בקול רם את החלום שלו. פיני, בן 52 הוא בעל עסק עצמאי לליווי מנהלים, ארגונים ואנשים בתהליכי סילוק דחיינות שמפריעה להם בחייהם, והוא קרוספיטר פעיל מזה כשנתיים. העסק הזה שלו, שפועל כבר 14 משלב את ניסיונו וכישוריו מעולם הניהול מחד (כמי שהיה מנהל בכיר בבבילון, ובסלקום) ומעולם הטיפול והעבודה הסוציאלית מאידך (לאחר שהיה קצין מבחן מבוגרים, ומטפל ומנחה קבוצות של גברים אלימים, ומטפל בנפגעי אלימות במשפחה ועוד). לפני הרבה שנים הוא החל להתנדב במרכזים לעיוור, בהנחיית קורסים ותהליכים חווייתיים שונים. והוא הרגיש שהוא רוצה לחזור ולעבוד עמם, אלא שהפעם הוא רוצה לאפשר לאחד מהם לפחות להתאמן בקרוספיט. והאתגר של אדם עם מגבלה להתאמן הוא לא מובן מאליו. ללמוד תנועה חדשה, ולעשות אותה במדוייק באופן שלא יזיק לגוף או ייפצע, הוא גדול. לא מספיק לשמוע הנחיות קוליות, צריך לראות את המאמן עושה את התנועה. ובנוסף, צריך לראות… את הגובה של הארגז, לפני שקופצים עליו. את המיקום של המוט והמשקולות לפני שמרימים אותם, את הגובה של המתח, כשמעוניינים לקפוץ אליו וכו'.

אבל פיני ידע שזה לא רק חלום, זה אפשרי. כי הוא צפה בשלושה סרטונים שנגעו בו.
האחד מספר את סיפורה של בטינה דולינסק – קרוספיטרית עיוורת בארה"ב שכבר סיימה אפילו קורס מאמני קרוספיט.
השני מספר את סיפורו של זאק דבולצו – מתאמן קרוספיט שסובל מסיסטיק פיברוזיס באופן קשה, ונושא על גבו את בלון החמצן שלו, לאורך כל האימון.
והשלישי של לוק אריקסון – אדם שנולד ללא יד שמאל, עם פגיעה בריאה שמאלית, הסובל מעקמת קשה, ומסוכרת. לוק מתאמן בקרוספיט ומשתתף בתחרויות ברמה גבוהה ביותר.

כל אלו, על אף שהיו רחוקים מעבר לים, נגעו בו מאד, והעבירו את המסרים הבאים:
1.  גבולות זה משהו שאדם מציב לעצמו
2.  אם אתה אדם עם צרכים מיוחדים, אף אחד לא מצפה ממך להגיע לשום דבר בחיים.

פיני רצה לאפשר את החוויה הזו של השתייכות, של פריצת גבולות, של הישגיות ומסוגלות, לאדם עיוור אחד. אז הוא שוחח על כך עם דורון, המאמן של פיני, הבעלים של המועדון בו אנו מתאמנים, וחבר יקר. ודורון אמר בסגנונו הקצר: "פעל!".

קרוספיט ללא גבולות - פיני שרגיל בן סירה
פיני שרגיל בן סירה – וציבור המתאמנים באירוע השקת "קרוספיט נמל" ופרוייקט "קרוספיט ללא גבולות"

 

תוך שבועיים כבר קבע פיני עם ירמי אימון ראשון.
שבועיים לאחר מכן, קבע פיני עם ציון, עיוור נוסף אימון ראשון.
ועוד מספר שבועות לאחר מכן, הגיעה פנייה לצרף את אליאור, אדם חירש, לאימוני הקרוספיט. כל מתאמן כזה כמו ירמי, ציון ואליאור מלווה על ידי שני מתאמנים וותיקים בבוקס, וכמובן על ידי צוות המאמנים המוכשר והמיוחד של הרשת. האימונים שלהם מתקיימים תוך כדי האימונים הרגילים, בקבוצה מעורבת, מה שמצריך לעתים התארגנות שונה של כולם, רק כדי להתחשב בצרכים של מתאמן אחד מיוחד. "גילינו, שזה עושה לנו, המתאמנים הרגילים משהו מיוחד. אם אני מזיע ליד אדם עם צרכים מיוחדים, ואני רואה שהוא מזיע כמוני. הוא אחד מאיתנו. הוא פתאום כבר לא כל כך שונה בעיני. כבר לא כל כך חריג. זה גורם לי לחשוב, זה מייצר פרופורציה. וזה נותן משמעות מיוחדת. בסוף אימון כזה, אני יוצא לעולם עם תפיסה יותר מקרבת של האחר. זה עושה טוב לכולנו" כך אומר פיני על החוויה שהוא חווה בחודשים האחרונים באימונים עם ירמי, ציון ואליאור.

אבל אז הגיע טלפון ממדריך קבוצה של נערים בסיכון, שמתעניינים באימוני קרוספיט. ולאחר מכן הגיעה שיחת טלפון מ'אנוש' המבקשים אימון בשבוע לקבוצה של פגועי נפש. ושיחת טלפון נוספת ששואלת אם אפשר לקיים בעצם שלוש קבוצות של אנוש, אחת בבת ים, אחת בתל אביב ואחת בפתח תקווה, בכל מקום בו לרשת יש סניף פעיל ואיכותי לאימוני קרוספיט.

פיני ודורון הבינו שזה לא יכול להישאר רק בגדר הפרוייקט ההתנדבותי של פיני. וכן, שאי אפשר בהיקפים האלו לממן לבד את שעות העבודה של המאמנים, את הביטוחים, את הציוד, ושאר המשאבים הכרוכים בכך. וזה דורש התארגנות אחרת. אז הם הקימו את "קרוספיט ללא גבולות" והעלו קמפיין למימון המון לרשת, כדי לקבל את תמיכת הציבור למיזם שלהם, משום שבאופן לא מפתיע רוב האנשים והארגונים עם צרכים מיוחדים, לא מסוגלים לממן תשלום חודשי של כמה מאות ש"ח עבור מנוי במועדון.

[youtube j4w3hUx8li8 nolink]

 

אז מה התפקיד שלכם, עכשיו אחרי שקראתם את הסיפור של קרוספיט ללא גבולות?
1. חישבו על אנשים עם צרכים מיוחדים וארגונים התומכים ועוזרים להם שהיו יכולים ליהנות מחשיפה לאימוני קרוספיט, באופן הדרגתי ומקצועי. אם כן, דברו על כך עם פיני.

2.  היכנסו לקישור של פרוייקט מימון ההמון, והוסיפו שם כמה שקלים, ככל שידכם משגת. כי כל זה הולך למטרה הכי נעלה שיש. http://bit.ly/1pUWtEg

3.  ואחרי שתיתמכו גם אתם בפרוייקט יוצא הדופן הזה, שכל כולו למען הקהילה, שתפו את הסיפור עם חבריכם, כדי שתהיה לו תהודה, ושכל מי שצריך – יידע שיש כזה דבר. קרוספיט ללא גבולות.