קציצות קטנות מבשר וכבד של סבתא מֶמֶה

כשהייתי ילדה בכל חופשה וחג נשלחתי מנצרת עילית לאיפסון בחיפה אצל מֶמֶה (כי מי רוצה בבית ילדה שמתעוררת ב-06:00 וישר רצה למדרגות הבית אוחזת מטאטא כמיקרופון ו"שרה" בצרחות לכל הרחוב – אני היחידה שהצלחתי לשבור את המואזין מהכפרים הסובבים). וכמו שלמאיר אדוני יש את סבתא מסעודה לי יש את מֶמֶה מרים ז"ל.

איזו אישה היא הייתה!!!! אישה יפה בעלת עור צח כשלג ועיני תכלת כמו השמיים, טובת לב וכמובן אמא וסבתא לביאה – בימות החורף הקרים הייתה מכסה אותי בשמיכת הפוך מצמר כבשים (אי אפשר לזוז בה! ובבוקר קמים כמו חמין) ודואגת לי מכף רגל ועד ראש. היא הייתה אמא לתפארת  דואגת ואוהבת לשמונה ילדים (שחלקם כבר אינם בין החיים וחלקם שיבדלו לחיים ארוכים ) ילדים מטופחים, נקיים, מגוהצים למשעי (שירשו ממנה את חיידק הטיפוח והניקיון – עד היום אני משוועת לקפל כביסה כמו אבא שלי , אבל זה לא יקרה….) וזה לא פשוט להיות אם לשמונה ילדים שמתוכם שישה בנים שהיו מפרקים ומרכיבים את הבית (כן, הם היו משחקים ב"מוסך" ומפרקים את המיטות ..).

והיא הייתה  בשלנית , אמנית בחסד עליון  בתחום הבישול והאפיה (בטוחה שכל שבט אמסילי יסכים איתי ובגדול) , עד היום הטעם הנפלא של האוכל האלוהי שלה זכור לי ולא נמחק ולא רק הטעם שלט אלא גם אופן ההגשה (האוכל הוגש וצולחת בכלים יפים ומיוחדים – כי קודם כל העיניים אוכלות)  . ובחופשות ההן שאופסנתי אצלה הייתי יוצאת אותה לקניות בשוק בהדר וחוזרות לבית ההוא ברחוב דרך יד לבנים  (לא יודעת איך היינו מעלות את הכל במדרגות… אני כבר לא זוכרת באיזו קומה אבל זו הייתה קומה גבוהה ואחרונה) היינו נחות מעט ונכנסות למטבח והיא הייתה מתחילה להקסים באמנות שלה (ואני הייתי אחראית על קילוף הפול הטרי הירוק ) וברקע שירים בערוץ הראשון – הברירה הטבעית שרים את ילדים זה שמחה והיא בקלאסיות והעדינות שלה אומרת לי, רואה את הזמר עָמְרִי (חיים שלי) ?? יש לו מיקרופון גדול כי אין לו שיניים יפותו אחרי כמה שעות סירים מהבילים וריחניים ישבו בנחת על הגז וחיכינו לקבל את הקרואים.  אבל לצערי היא הלכה לעולמה כשהייתי בגיל 18 , אבל המורשת שלה מלווה את כולנו והמאכלים שלה לא מרפים מהנוסטלגיה שלנו .

לפני כמה שנים פתאום נזכרתי בקציצות הטעימות שהייתה מכינה וזכרון הטעם לא הרפה , הרמתי טלפון לאבי ושאלתי אותו איזה קציצות אלו והוא נתן לי את המתכון (כן , גם הוא בשלן לא קטן) . אז מדי פעם כשיש לי סבלנות וכוח אני מכינה אותן ומתרפקת על זכרונות מתוקים ממֶמֶה שלי.

אז הפוסט הזה מוקדש לך באהבה רבה ובים של געגוע ובטוחה שעוד כמה פוסטים עם מתכונים נפלאים שלך יעלו בהמשך .

 

 

קציצות קטנות קטנות של מֶמֶה (לא לבעלי עצבים רופפים וחסרי סבלנות ):

12195980_10153644356141280_8947198351754386927_n

250 גרם בשר בקר טחון

250 גרם כבד בקר צלוי קלות למידת מדיום (אני חולה על כבד בקר שאיבד מקום שלכבוד מאז כניסתו של כבד העוף לשוק….)

4 שיני שום

צרור כוסברה

מעט שמן

מלח, כמון

טוחנים את כל המרכיבים במטחנה (אפשר גם במעבד מזון) מתבלים וצרים קציצות קטנות קטנות.

לרוטב :

3/4 כוס מים

מעט שמן

5 שיני שום כתושות

כמון , פפריקה מתוקה +חריפה, מלח

בסיר רחב מחממים מעט שמן ומוסיפים את התבלינים , מערבבים קלות ומוסיפים את המים והשום – מביאים לרתיחה ומוסיפים את הקציצות מבשלים כחצי שעה ומגישים עם אורז / תפוחי אדמה.

(מי שאוהב יכול להוסיף קורקבנים מנוקים , מבושלים וחתוכים לחתיכות קטנות).

10885546_10152942118856280_6647244717032655153_n

* התינוק בתמונה זה אבא שלי

וכמובן מרשה לעצמי להעלות פה את השיר שהכי משקף אותה מכל הבחינות ולהערכתי הוא נכתב עליה  :

https://www.youtube.com/watch?v=4atxV8WMiHc