קפה נמרוד בנמל – כל כך הרבה באזז – יצאנו לבדוק הכצעקתה.

שורה תחתונה? הנמל מהממם. גם בשבת. על כל השאר אפשר לוותר, בטח בשבת.
התור מרגיש כאילו מחלקים שם אוכל בחינם, המלצרים עמוסים מאוד מה שפוגע בשירות.
ארוחה בינונית ותחושה לא נעימה.

הנמל

 

הנמל מהממם,  גם בשבת. ריח הים, ההליכה על הדק. על כל השאר בדיעבד היינו מוותרים בשבת. בגוגל הם אומנם מדורגים כארבעה כוכבים (מתוך חמש אפשריים). אבל אם מחפשים ביקורות מהזמן האחרון מבינים שהכוכבים כבר לא זורחים שם. בנובמבר אני חוגגת יומולדת, מה שאומר שעברה כמעט שנה מאז שהברקתי והצעתי להגיע לנמל בשבת בבוקר. אווירה טובה. שמש של סוף הקיץ. ים וטיול על הדק. מושלם. לא?  אז זהו שלא ממש. היינו שם בשנה שעברה בהרכב משפחתי מלא. גם אז הגענו לאכול, ניסינו למצוא מקום שיקבל אותנו והבנו מהר מאוד שבכולם יש תור ארוך. אז בחרנו מקום שנראה פחות עמוס ו…חיכינו וחיכינו, כבר היינו מורעבים ממש, בסופו של דבר וויתרתי, יש שם מן שוק אוכל חביב אז קנינו משהו לקחת וישבנו בחוץ, על הרצפה. לא ממש ארוחת יומולדת מהסוג שדמיינתי לעצמי. אבל אני כידוע בוחרת בטוב, אז שכנעתי את עצמי בזמנו שהעיקר האווירה והאנשים שאיתי.

אחי המתוק קנה לי ליומולדת כרטיס מתנה של ארוחת בוקר זוגית, מתנה מדליקה לטעמי. טוב נו היום כבר אין כרטיס אלא סמס, אבל הכוונה ברורה. היה לי ברור שזאת מתנה שקל לממש ושזה בהחלט פינוק. כאמור עברה כמעט שנה שלמה, זה לא שלא אכלתי מאז בחוץ. אבל הכרטיס לא התאים לכל מקום וגם כשהייתי במקום שכיבד את הכרטיס היו כל פעם מגבלות שונות, פעם הפרטנר שאיתי טבעוני, פעם אחרת מישהו שהעדיף שקשוקה וכן הלאה. אתמול בערב הצעתי לזורם שנצא היום (שבת) לארוחת בוקר. לא היו תכניות, הנוער גם ככה לא תמיד מעוניין כבר בפעילות משפחתית. בדקנו את הכרטיס ואיפה ניתן לאכול בו. "הברקתי" שוב, בוא לנמל הצעתי. הזיכרון שלי קצר, מסתבר…

נמל תל אביב בשבת, טריליון אנשים שחשבו בבוקר לאן כדי ללכת ושיהיה נעים ואיכשהו הגיעו למסקנה המוטעית שהנמל יהיה רעיון טוב וכך יוצא שכולנו הולכים אחד על השני ומחפשים לנשום אוויר ים ובמקום נושמים בעיקר אחד את השני. הסיוט הראשון (חנייה) נחסך ע"י הזורם. הוא הוריד אותנו בכניסה והלך לחנות בגפו. הפעם הגעתי לא רעבה במיוחד, לקחתי בחשבון שעד שנזוז עם הפיצית, עד שנגיע ועד שיגיע תורנו כבר יהיה כמעט צהריים. אז כאמור הגעתי בוויב טוב. יודעת שנדרשת המתנה מסוימת ושצריך לנשום עמוק. אחרי המתנה קצרה השמש כבר קצת פחות מלטפת ואני אומנם הגעתי לא רעבה אבל הזורם תכף הופך להיות מעצבן מבלי להתכוון. זה מה שהרעב עושה לאנשים. בתוספת חום והמתנה, האמת חייבת להאמר הוא ממש התעלה על עצמו ומהרגע שנכנסו הצליח לשמור על מצב רוח חיובי. אבל אחרי עשרים דקות המתנה כבר לא ממש ברור לנו מהו סוד הקסם של המקום אבל אנחנו עדיין סקרנים לגלות.

מצד אחד מרגיש כאילו מחלקים פה ארוחה חינם. בכניסה לקפה נמרוד, לא עומדת מארחת חיננית, במקומה עומד איש גדול, שמהווה כלב שמירה רציני וחדור מטרה. לא בטוחה שראיתי אותו מחייך כל זמן ההמתנה. תפקיד קשה יש לו. קהל גדול עומד שם בתור. מאמין כנראה שההמתנה שווה, אבל לאף אחד אין סבלנות והם מקיפים אותו במעגל חונק. עוד עשר דקות עוברות, מה שאומר במצטבר חצי שעה של המתנה מכריזים את שמי ואנחנו זוכים במבטי קנאה מהממתינים האחרים בדרכנו פנימה. מלצר מגיע מהר יחסית, אנחנו מספרים שיש לנו כרטיס מתנה, הוא מסביר איזו ארוחה מגיעה לנו. ההזמנה פשוטה יחסית. אבל אז זה מתחיל. מה תרצי לשתות? מיץ טבעי, אה זה בתוספת שישה ₪. מה תרצי באומלט? עגבניה? גם זה בתוספת 5 ₪ ואתה מה תרצה בשקשוקה, פטה? כן זה גם בתוספת של חמישה ₪. המחיר של הארוחה עולה מרגע לרגע. נדמה שעובר נצח עד שהאוכל מגיע, ההמתנה מסתבר נמשכת גם בפנים. בינתיים הספקנו להתיידד עם הזוג שלצדינו. מנצלים לחיוב את העובדה שעד כדי כך צפוף… ואז מגיע האוכל וככה נראית המנה

truj, cuer

האוכל הגיע (כמובן) בעיתוי מצחיק, דקה אחרי שפיצית איבדה סבלנות וביקשה לינוק. בתמונה כאמור מה שהגיע, לא כולל האומלט. דל ממש, לפחות לטעמנו. (אח"כ בבית בחנתי את התפריט וגיליתי שבעבור בשקל נוסף למנה היינו מקבלים מנה עשירה בהרבה מבחינת מזטים כולל מוזלי ומאפים). רגע, אני שואלת את הזורם: מה עם לחם? לדעתך גם זה בתשלום? כי פתאום אני חושבת שבעצם לא שאלו אותי איזה לחם אני רוצה. הזורם קם לשאול כי מלצר לא נראה בסביבה. כן תכף מגיע עונים לו. כשמגיעה מלצרית עם לחם וחמאה אני מבקשת גם מים. ואח"כ מבקשת מים שוב ואז מעוד מלצר. בסוף כשאני כבר מתייאשת מגיעים מים. חמים כמובן. כנראה שמגיע לנו אחרי שהמתנו חצי שעה בשמש… רגע מה עם ריבה? תמיד יש. לא? אבל לך תחפש מלצר פנוי עכשיו. הזורם התעקש וקם שוב על מנת לבקש עבורי ריבה. כשנזכרנו שהיה כתוב גם מאפה בתפריט כבר וויתרנו. את החשבון קיבלנו במלואו, למרות שבתחילת הארוחה לקחו את הפלאפון שלי על מנת לבדוק ולהקליד את הקוד.

אני עדיין מחפשת את הטוב, חושבת וחושבת, אולי השיחה הייתה נעימה? אבל לא. היה רועש מידי כדי לפתח שיחה. חושבת עוד קצת אולי הנוף לים. אבל לא. האורחים הממתינים עומדים על החלון בצורה שמסתירה את הים מהזווית שלי. ממשיכה לחשוב ואומרת לזורם, הנה מצאתי! הפיצית נהנתה מאוד מהארוחה במסעדה ומזמן איכות של שנינו. בסרגל יפעת לדברים שעושים לי טוב אני אעניק לחוויה 3, לא שמגיע לקפה נמרוד, אבל אחרי הכל הרחנו קצת ים, ממש מקווה עבורם שישתפרו.