הזעתר הוא למעשה תערובת תבלינים, ולא שם של צמח בודד כפי שנהוג לחשוב. המרכיב העיקרי בו הוא האזוב המצוי – שנקרא בטעות זעתר. כמו כן מכיל הזעתר: סומק, מלח, שומשום, טימין ולעיתים גם זרעי שומר.
לפי האמונה הרווחת בלבנון התבלין מפתח ומשפר את החשיבה ומחזק את הגוף, ולכן נהוג לתת לילדים זעתר לפני צאתם לבית הספר. ברפואה העממית זעתר מסייע בטיפול בדלקות גרון, הצטננויות, נפיחות במעיים וכאבי בטן, ואילו עוד בימי הרמב"ם נחשב הזעתר כבעל סגולות ריפוי רבות: חיטוי וחיסון הגוף, הקלה על כאבי ראש, חיזוק הזיכרון וכוח הגברא.
תערובת זעתר נמכרת מוכנה מראש בשווקים ובסופרים אבל קל מאוד להכינה בבית.
יש להצטייד במספר חופנים של עלי אזוב מצוי יבשים. למרות העובדה שהאזוב נפוץ מאוד בישראל, בעקבות קטיף בכמויות מסחריות של הצמח, עמד המשך קיומו בסכנה, לכן הוא הוכרז כצמח מוגן. ניתן כמובן לקנות את הצמח במשתלות ולגדל לבד (לא דורש טיפול אינטנסיבי). הצמח בגרסתו היבשה קיים גם בשווקים ובחנויות תבלינים.
אם מגדלים לבד, יש לייבש את עליו תחילה. אין לבצע את היבוש בשמש כיוון שאז העלים הופכים חומים צהובים וטעמם הופך מריר. אני ייבשתי את השיח בקופסת פלסטיק, ולאחר מספר ימים העלים נושרים מאליהם. מה שנותר על הצמח יפול על יד ניעור קל.
כדי להכין את זעתר מומלץ להצטייד בטוחן תבלינים (כדי לקבל מרקם אבקתי), או מכתש ועלי כדי לקבל מרקם גס יותר.
המצרכים:
שני חופנים של עלי אזוב מצוי יבשים (זעתר)
שתי כפות שומשום (קליה על מחבת תשחרר יותר ארומה)
כף סומק טחון
כף עלי טימין יבשים (לא חובה)
כפית מלח גס
שתי כפות שמן זית.
יש לטחון את עלי האזוב, שומשום (אפשר לקלות מעט על מחבת), עלי טימין שיובשו באותה שיטה, מלח גס, וסומק על מנת לקבל את הטעם החמצמץ המוכר. לאחר הטחינה יש להוסיף שמן זית ולערבב. לאחסן בצנצנת סגורה.
אני אוהב לאכול עם לחם קלוי וגבינה בולגרית, תענוג!
בתאבון.