קנה שני מוצרים – השלישי בחינם

נכנסתי לפס השיווק ונכנעתי למשחק השיווק של המפרסם. עשיתי בדיוק את מה שכיוון אליו איש השיווק והמכירות – קניתי מוצר נוסף שבאמת לא הייתי זקוקה לו. למה? יש מבצע !!!! קונים שניים השלישי בחינם. הייתי צריכה ?? מה פתאום !!!

בחורה עם מחשב נייד

חבר טוב מאד שלי ניסה ללמד אותי שאין ארוחות חינם ואין שום דבר (כמעט) שניתן מבלי לעשות חשבון רווח והפסד ואם משהו נראה בדקה הראשונה כ"חינם" או עם הנחה גדולה – סביר להניח שאולי יש הנחה אבל אין גדולה ואין חינם. הוא ניסה ללמד, אני ניסיתי להפנים – אבל כמו תמיד נכשלתי כשלון חרוץ.
נכון? שוטה שכמוני….כל פעם מחדש אני נשבעת לעצמי שאני יותר לא מתפתה לשטויות הפרסומיות האלה שמופיעות תחת כל מדף רענן וכל פעם מחדש אני מוצאת בארגזי המשלוח ובחשבון שבדקתי שאני אדם שאין לו מילה, אין לי עמוד שדרה ואני חסרת מודעות שיווקית וכלכלית גם יחד. בקיצור- ממני לא תבוא הישועה, מה שכן – המשווקים יכולים להפוך אותי ליקירת המוצר/ים שהם מנסים למכור.
כל שבוע תיבת הדואר שלי "מתעדכנת" במבצעים שיהיו השבוע בשופרסל או בסופרפארם או….ואני עוברת (לפעמים) על ה"מבצעים". חושבת לעצמי עד כמה השבוע אני יוצאת נשכרת ושווה לי כי המון מוצרים שנמצאים בהנחה מיוחדת – אני צריכה. ממש מעודדת אני הולכת לערוך את רשימת הקניות השבועית ושוזרת בתוכה מוצרים שאני קונה בדרך כלל, רק שהפעם במקום לרשום את המספר האמיתי של היחידות מילקי אני רושמת 6 כי אם אני קונה 5 השישי חינם או אם אני קונה מרכך כביסה 4 ליטר  בנוזל, השבוע אני מקבלת 5 ק"ג באבקת כביסה – מחיר מוזל ללא ספק, הנחה של ממש. אז מה אם אני לא משתמשת באבקה כל החיים שלי? אז מה אם אני משתמשת רק בנוזל? – יש הנחה ? אני קונה…..מה – זה מבקש אוכל? הרי פעם אני אשתמש בזה….וככה זה עם נייר טואלט, וופלים, שימורים וכו'.
היכולת של המשווקים למכור לנו דרך הפיתוי מוצרים היא יכולת ראויה לשבח (עבורם), הם מגדילים מבחינתם את נפח המכירות ואנחנו (חלקנו) קונים מוצרים שלא התכוונו – אני מוצאת את עצמי בחסות "חינם" או "חצי מחיר" קונה מוצרים שלא התכוונתי או כאלה שבדרך כלל אני לא קונה – מופיעים "פתאום" בעגלת הקניות שלי או בחשבון , פשוט כי הופיע לידם השלט הבולט בסגנון : "קנה 2 – השלישי חינם או השני ב 50% ".
אני מרימה ידיים – לא עומדת בפיתוי. נכון, לא תמיד מפעילה שיקול דעת, מה שנחוץ מאד כשנכנסים לערוך קניות. כן, אני דווקא מחשיבה את עצמי כקונה מסודרת בדרך כלל, אני הולכת עם רשימה מסודרת , לא קונה ב"שלוף" – אבל כשזה מגיע למבצעים – אני מוצאת את עצמי בסיטואציה של מוח שיצא לחופשת מולדת , ולפי המתודה הפולנית מהגלות שלי "מה? זה מבקש אוכל? פעם בטח תצטרכי את זה".
אתמול היה בסופרפארם "חג הLife Style " – אין ספק, הרבה מאד מוצרי צריכה בהנחות ניכרות , וכך שהיה כדאי למי שהיה צריך. זהו שנקודת המוצא צריכה להיות: מי שצריך באמת את מה שבהנחהכמו קונים אחרים ומתוך הצצה לעגלות של אחרים, אנשים קנו מכל הבא ליד, כל מה שבהנחה ולקחתי הפך ליד הקופה לאנחה ולאמירה הנוזפת שלי כלפי עצמי :"למה לעזאזל היית צריכה את זה.." – אהה…..שכחנו: "שיהיה…זה בהנחה, ואולי אני אשתמש בזה , גם אם לא החודש, אז בחודש הבא..". שכחנו שהויזה יורדת בתחילת החודש ואז ההנחה הופכת לאנחה קורעת לב שמזכירה לי שחלק מהמוצרים שקניתי – אני אשתמש בהם בעוד חודש ואולי מאוחר יותר.
היכולת האישית שלי לדחות סיפוקים בענייני צרכנות היא יכולת מוגבלת ולא חכמה באופן מיוחד. הרי כל בעל עסק יודע לשים ליד הקופה את המוצרים הקטנים שקשה לעמוד בפניהם, ובתוך החנות למקם את המוצרים שהוא רוצה למכור במהירות – בגובה העניים , במקום בולט. ומוצרים אחרים שברור שאני או אחרים נזדקק להם  בלאו הכי – אפשר למקם בכל מקום כי הרי אני אתכופף ואחפש במדף אחר כי את זה אני באמת צריכה ובעצם זה אחד המוצרים שבגללו ירדתי לסופר,
את המילקי והגבנ"צ לא ממש הייתי צריכה – אבל הייתי כבר ליד המקררים ובלאו הכי לקחתי חלב ויוגורט, אבל מול המילקי בלוטות הרוק שלי כבר לא עמדו, וגבנ"צ מתחשק לי לפעמים בערב לעשות טוסט – אז שיהיה, וליד המילקי שכנה לה הגבנ"צ – אז מה? נשאיר אותה לבד? לא, לקחתי גם אותה.
נשבעתי היום שאני הולכת לקניות וקונה רק ממש ממש לפי הרשימה, לא סוטה ימינה ושמאלה, לא מעניין מבצעים, כלום, ממש כלום – כמו במבצע צבאי. כמעט כל מה ששייך לצה"ל מתחלק לשלושה חלקים. ככה התייחסתי לנושא הקניות היום : 1. הכנת רשימה 2. עריכת קניות 3. פיזור מוצרים במקום בביית כשאני חוזרת . איך אני? פנטסטית ממש. עוד כשהייתי עם הרגליים על השולחן, לפני שהתחלתי לגבש רשימה – חשבתי שרק המחשבה על הנושא ראוייה לציון. העובדה שאני מתייחסת לנושא הצרכנות בכלל מגיע לה כמעט צל"ש, כי אני בתור קונה ממוצעת – בקלות הייתי משייטת בין המוצרים ומלקטת את מה שנראה לי מתאים.
זהו, שאני כל כך קונה ממוצעת, בדרך לשופרסל או בסיבוב בקניון אני נזכרת שאני צריכה איזה מוצר או שניים ועושה גיחה קצרה (אמורה להיות קצרה) לקנות את מה שרציתי, א-י-פ-ה  מה שרציתי ואיפה מה שאני רואה בסל המוצרים שלי? נכון – המוצרים מוכרים לי הכרות מוקדמת , הם בכל זאת מסתובבים אצלי בבית (רובם), אבל כרגע בחיי אלוהים שאני לא צריכה אותם. פולניה ממוצעת שכמוני שוכחת את העובדה שבימים הקרובים או השבוע אין סיכוי שאני אצטרך אותם , אבל….אולי בשבוע הבא אני אצטרך – אז שיהיה….מה, זה מבקש אוכל????
זהו, שרוב המוצרים באמת לא מבקשים אוכל בביתי הדל, הם ממלאים את המזווה וכשאני פותחת אותו הביסלי שאני קונה פעם בשבועייים לוחש את שמי וקורא לי "קחי אותי, בואי קחי אותי – אל תשאירי אותי לבד, הרי את רוצה אותי.." – זהו, שבמצב נורמלי כשהייתי מסיימת חבילה, אין יותר – לא אוכלים. זה הרעיון הכללי, אבל כשיש מול העין – קשה מאד לעמוד בפיתוי.
אל  תשכחי אני מנחמת את עצמי – זה היה בשופרסל במבצע – ככה שהרווחת אחד בחינם. אז מה אם חיסלת עכשיו חבילה שבמקרה נורמלי לא היית נוגעת בה פשוט כי לא הייתה, עכשיו – הוספתי סתם קלוריות ושילמתי את ה"חינם". זהו ש"חינם"  עולה לי די ביוקר והרבה יותר גם בכסף וגם במקומות אחרים שלא ממש בא לי.
בדיוטי – הייתי צריכה את קרם העיניים הזה? הרי יש לי בבית אחד שאני משתמשת בו ועוד אחד סגור שהבאתי לא מזמן . אז בשביל מה? מה, הייתה עליו הנחה של 50%, חצי קופסה ממש לא שילמתי, לא חשוב שזה כרגע לא רלבנטי וגם לא לחודש הקרוב. אבל המנטרה הקבועה פולשת אליי….שיהיה. אני אומרת לכם " הזול הזה עולה לי ביוקר, וביוקר מאד.
הבושם – מאוהבת בבושם הזה, משתמשת בו , זה נכון, מודה באשמה. אז מה? העובדה שאם אני קונה שניים – השלישי חינם, מה? אני הולכת לפתוח סטוק של מכירת בשמים אצלי בבית? בשביל מה לעזאזל אני קונה שניים , משלמת על שניים (מבצע – חינם, זוכרות? ) ועוד מקבלת בונוס….וואלה, מרגישה גיבורה וחסכנית לאללה.
לא רוצה טובות – אל  תתנו לי חינמים – החינם הזה עולה לי ביוקר, אני לא יודעת לעמוד בפיתוי. זה בסדר אם עושים את זה בחשיבה מושכלת, אם באמת מוצר חסר לי או שיש הנחה ניכרת על מוצר פעם ב…אל תקומו לי על הרגליים האחוריות – תעשו חשבון כמה מוצרים שלא הייתם צריכים עומדים על המדף בבית פשוט כי הם היו במבצע : קונים שניים – השלישי חינם ?? תעשו חשבון אמיתי.