קלוגהפט, זנדברג ושאלות קיומיות של אנשי שיווק

מה מביא אדם, שמן הסתם מצביע ימין, לסייע למועמד מהשמאל היותר שמאלי של המפה להיבחר ‏לראשות מפלגתו?‏ פרשת תמר זנדברג והיועץ קלוגהפט העלתה בי כמה שאלות- אבל לא השאלות שחשבתם. ‏תהיות מהזווית האחרת של שיווק. ‏

פרשת תמר זנדברג והיועץ קלוגהפט העלתה בי כמה שאלות- אבל לא השאלות שחשבתם. תהיות מהזווית האחרת של שיווק.   הדילמה של איש השיווק

 

כיועצת עסקית שמתעסקת בשיווק ובאסטרטגיה, הפרשה האחרונה של תמר זנדברג ויועץ התקשורת משה קלוגהפט העלתה בי כמה שאלות.

ברשותכם, לא אכנס לעניין של האם צדקה תמר זנדברג כשלקחה את קלוגהפט, אני רוצה לדבר על העניין דווקא מזווית אחרת, שלדעתי לא נסקרה עד כה, והיא הזוית של מר קלוגהפט בעצמו.

מעיון לא עמוק במיוחד בנקודות של קורות חיי מר קלוגהפט ניתן להניח שהאיש שייך לצד הימני במפה הפוליטית בישראל.

הוא היה יועץ פוליטי ויועץ תקשורת של אנשי ליכוד, ניהל קמפיין בוטה (ואף מכוער, אם יורשה לי) נגד הקרן החדשה לישראל, היה יועץ אסטרטגי למועצת יש"ע, ניהל את קמפיין הבחירות של הבית היהודי וכן את הקמפיין להושבת השרה איילת שקד על כסאה במשרד המשפטים.

לכן, כשראיתי אתמול את הכתבה המצוינת של עמית סגל עם משה קלוגהפט, ובה נודע כי היה יועצה של חה"כ תמר זנדברג לראשות מרץ, הופתעתי מאוד.

 

אני מניחה שכל עם ישראל, פחות או יותר, הופתע מהעניין, אבל בעוד כולם עוסקים היום בחה"כ זנדברג והאם זה היה נכון (או אפילו אתי) להתייעץ בקלוגהפט, אני רציתי לתהות על משהו אחר:

רציתי לתהות על העניין מזווית הראייה של קלוגהפט.

מה מביא אדם, שמן הסתם מצביע ימין, לסייע למועמד מהשמאל היותר שמאלי של המפה להיבחר לראשות מפלגתו?

או אם לנסח בדרך עקרונית יותר- האם איש שיווק, יועץ תקשורתי או כל אדם שעוסק בשיווק, צריך להפריד בין דעותיו לבין עבודתו ולקבל כל קמפיין שמוצע לו, או שעליו לדחות קמפיינים שמקדמים דעות שונות משלו?

אין הכוונה, חלילה, לשאלה האם על איש ימין לעבוד עם אנשי שמאל. אדם אינו רק אוסף דעותיו הפוליטיות ואסור לנו לשפוט אנשים על פי דעותיהם הפוליטיות בלבד. כולנו אחים.

הכוונה שלי היא האם זה לגיטימי שאדם ימני יעבוד עם שמאלני על הקמפיין הפוליטי שלו, כלומר- יעבוד איתו על קידום אג'נדה שהוא מתנגד אליה כלל ועיקר.

והשאלה תקפה לא רק לגבי פוליטיקה:

בהנחה ואין כאן כל הטעייה ודעותיו של איש השיווק ידועות לכל הגורמים הנוגעים בדבר-

האם זה לגיטימי שאיש שיווק שמתנגד לסיגריות יסרב לפרסם את דובק?

לחילופין- האם זה בסדר שקרניבור (אוהב בשר) יבנה את מערך השיווק של אגודת הטבעונות?

האם אדם ציוני שמאמין בחיים בישראל יכול לפרסם חברה שמבטיחה עבודה וסיוע ליורדים לחו"ל?

האם זה הוגן לסרב לקמפיינים כאלה?

האם זה אתי לקבל אותם?

חשבו למשל על סנגור- אדם שמגן על פושעים.

הוא אינו פושע, וסביר להניח שהוא מתנגד להתנהלותם של לקוחותיו. עדיין, הוא יגן עליהם בחירוף נפש בבית המשפט או בכל מקום אחר.

איך זה קורה?

סנגורים רבים שנשאלו על הסוגיה הזו אמרו שהם מאמינים שכל אדם זכאי להגנה משפטית, גם אם פשע פשע נורא.

ובכן, אני בהחלט מסכימה עם הטיעון הזה, הוא ראוי וערכי מאוד בעיניי. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, וזכותו של כל אדם לקבל משפט צדק.

אבל, האם הייתי נוהגת כמותם?

אינני בטוחה שהייתי מסוגלת.

האם הסירוב שלי להיות כמותם הוא צודק? כאן אני עוד יותר לא בטוחה.

אם נחזור לשיווק- דיברתי עם אנשי שיווק שאינם מוכנים בשום מקרה לקחת על עצמם פרסום של אג'נדות להן הם מתנגדים, וכן עם אנשי שיווק שאמרו- תפקידי הוא שיווק, כלומר- לסייע לעסקים. ואני עושה זאת ללא כל קשר לנשוא הקמפיין.

אז מי צודק?

הנה כמה דוגמאות מיומני האישי:

לפני שנים, כשעוד הייתי שכירה, חיפשתי עבודה בתחום שלי- פרסום ושיווק. הזמינו אותי לראיון בחברת סיגריות. סירבתי בכלל להגיע לראיון.

כשפתחתי עסק, פנו אליי מאתר פורנו וביקשו את עזרתי. סירבתי מיד.

לעומת זאת, לא מזמן עבדתי כיועצת של מתקשרת עם חייזרים. אינני מאמינה בתקשור ולא בחייזרים (אמרתי לה את זה בפגישתנו הראשונה), אבל ממש לא הפריע לי להיות יועצת שלה- להיפך, העבודה היתה מעניינת מאוד, בעלת העסק היא מקסימה ונהניתי לעבוד עימה, ואפילו למדתי הרבה (אני בהחלט מאמינה במשפט "מכל תלמידי השכלתי").

אז האם זה בסדר מצידו של יועץ לעבוד עם אדם שהוא מתנגד לדעותיו (שוב, בהנחה ודעותיו ידועות ואין כאן הטעייה)?

אני מתקשה לענות על התשובה הזאת, אבל אנסה לענות לעצמי ולכם:

אני חושבת שלכל אדם יש את הגבולות הלגיטימיים שלו, והוא שם אותם היכן שנראה לו נכון. לאחד מפריע לתמוך בקמפיין של טבעונות כי הוא כל יומיים טוחן סטייק, לאחר אין כל בעיה והוא מסתכל על העניין מזווית מקצועית גרידא ואומר- זכותם להטיף לטבעונות, זו מדינה חופשית וזה המקצוע שלי, אז למה לא לעזור?

המציאות גם מלמדת אותנו שכל אחד קובע את גבולותיו היכן שמתאים לו, וקלוגהפט בוודאי אינו הראשון שעשה משהו כזה.

אז אם תשאלו אותי, אני לא חושבת שזה הוגן לשפוט את קלוגהפט, או כל אדם אחר, שעושה בחירות מעין אלה.

הגבול שלי היה בסיגריות ופורנו, אבל לא בחייזרים. מי אומר שאני צודקת?

רונית יובל
יועצת עסקית, מומחית באסטרטגיה ושיווק, בעלים של TrendMark. מתמחה בבניית מותגים, פיתוח עסקי, ניהול עסקים ובניית אסטרטגיות שיווק. מניעה תהליכים ושינויים בעסק; מרצה ומעבירה סדנאות וקורסים בנושאי שיווק, מיתוג, סגנונות תקשורת, פרסום, אסטרטגיה, פוליטיקה ארגונית, חדשנות יצירתית.