קיצור קיבה דיאטת קסם? האמנם?!

מי שחושב שניתוח קיצור קיבה הוא דיאטת קסם טעות בידו. טעות לחשוב כך. אם הוא צעד אחד לפני וחושב כך – שיחשוב פעמיים!!

IMG_3671

מי שחושב שניתוח קיצור קיבה הוא דיאטת קסם טעות בידו. טעות לחשוב כך. אם הוא צעד אחד לפני וחושב כך – שיחשוב פעמיים.

בשנתיים האחרונות עברתי תהליך ארוך ומורכב. תהליך בו השלתי ממשקל גופי 83 ק"ג.

את הניתוח הראשון – ניתוח שרוול עברתי לפני שנתיים. הניתוח לא צלח. היה לי דלף (סיבוך מהניתוח) במשך שנה. שנה של גיהנום. שנה של ייאוש. שנה שלא ראיתי את סופה. שנה שחלק גדול ממנה "ביליתי" בבתי חולים, בפעולות כירורגיות פולשניות למינהן, אישפוזים, צום בלתי נגמר, חיים בין תקווה לייאוש.

את הניתוח השני שהיה תיקון לניתוח הראשון עברתי לפני שנה. הניתוח השני היה מעקף קיבה עם כריתה של 3/4 מהקיבה (שנשארה אחרי השרוול). גם אז לא היה פשוט. הגוף שלי היה במצב לא טוב, מצב זיהומי והייתי מאושפזת אחרי הניתוח במשך 3 שבועות.

אלמלא הייתי עוברת מסלול נורמלי לחלוטין כמו רוב המנותחים שעוברים ניתוח קיצור קיבה אולי הייתי טועה וחושבת שהניתוח הוא מטה קסם. אבל, היום, אחרי הדרך הארוכה והקשה שעברתי אני יכולה להעיד ולומר שלא כך הדבר. הניתוח הוא רק כלי בעזרתו קל יותר להגיע למטרה. אין ערבות ואין תעודת ביטוח להצלחה, אין ערבות לאף אדם להישאר רזה. למעשה ע"פ סטטיסטיקות שנעשו 70% מהמנותחים יחזרו למשקלם הקודם טרום הניתוח אם לא ישנו את אורח חייהם. אם לא ישכילו ויבינו שהשינוי מתחיל בראש ולא במקרר.

תקופה ארוכה מאוד אחרי לא חזרתי לעצמי. בעצם עד היום יש לי בעיות אכילה. לא אוכלת בשר, לא אוכלת דגים, לא ביצים ועוד. קיימת ותהיה תמיד קיימת בעיה של ספיגת ויטמינים בגוף, יש מצבים של נפילת סוכר בגלל אכילת מוצרים שונים, לא ניתן לאכול ולשתות יחד, ואלו רק חלק מהתופעות הקיימות. ההתמודדות עם אוכל לא פשוטה לי. אני מטפלת בעצמי דרך התעסקות באוכל. דרך התעסקות באפייה. זו בעצם התראפיה שלי, זה התיקון שלי. נכון שהדרך שלי לא היתה דרך רגילה של כל מנותח, נכון שכל אחד מקבל ועובר את הניתוח אחרת אבל האם זהו מטה קסם? האם שימוש במילה מטה קסם הוא בכלל רלוונטי לניתוח קיצור קיבה? תשובתי היא חד משמעית – לא!

היום אחרי שנתיים, אחרי הרזיה של 83 ק"ג, אחרי ניתוח פלסטי להסרת עודפי עור, אחרי שמצבי הגופני טוב יותר, היום כשאני רזה אני נלחמת בתופעה של אנשים שנכנסים לתהליך באופוריה מוחלטת. אנשים שהולכים סומא אחרי ההבטחות, לא יודעים לקראת מה הם הולכים. הם לא מבינים את הסיכונים, לא מבינים את הסיכויים ולא מבינים שאם השינוי לא יהיה מוחלט (לא רק באכילה) ההצלחה לא תהיה שלמה, למעשה לא תהיה הצלחה כלל. התקשורת והרופאים מדברים על הצלחות, מדברים על ההרזיה, מפריחים הבטחות באוויר, לא מדברים על הכשלים ולא מדברים על מה שקורה למנותח יום אחרי. לא מכינים את המנותחים לחיים שאחרי הניתוח, ההתמודדויות והדרך עליו לעבור על מנת להישאר רזה לתמיד.

מכעיסה אותי מאוד העובדה שאנשים מקלים ראש במנותחי קיצור קיבה וחושבים שדרכם פשוטה ומבטלים את ההרזיה שלהם. דרכם אולי קלה יותר אבל לא לעולם חוסן. ההתמודדות עם השינוי הקיצוני בפרק זמן כל כך קצר איננה פשוטה. לא להם ולא לסביבתם הקרובה. הרצון לאכול קיים, תמיד יהיה קיים ואינם שונים מכל אדם אחר שעושה דיאטה, או יעשה דיאטה בחייו.

חובתו של כל אדם שהולך לניתוח קיצור קיבה לדעת לקראת מה הוא הולך. להבין את הקשיים, להבין את הסיבוכים האפשריים, הסיכונים. להבין שהשינוי חייב להיות מוחלט ולא רק באוכל. הוא רק מתחיל מהאוכל. האחריות היא על המנותח בלבד. חשוב להפנים שזו איננה דיאטה לכל החיים, זה שינוי דרך חיים שהרי אף אחד לא יוכל לחיות במסגרת של דיאטה כל ימי חייו.