את היורה פגשנו השנה בלימסול מחוץ למצודה ביזאנטית. כמובן שהוא התחיל לרדת ביתר שאת כשיצאנו מהמחסה שהעניקה לנו המצודה, שהייתה עדה לדרמות היסטוריות במשך מאות שנים. בחוץ, כשהרוכלים המאוכזבים קיפלו את דוכני הממכר השונים, מצאנו את עצמנו דווקא בדוכן פינתי שמוכר גלידה לא מוצלחת במחיר מופקע. נו מה? זה הלוקיישן.
הבוקר הגשם כבר הרחיב את החיוך שלי והעמיק את נשימתי. הוא בא בהפוגות מבורכות, שמאפשרות לנסוע למאפייה ולפנק את בני הבית במאפים ריחניים. אפשרי, אבל לא עשיתי את זה. אני מנסה להוציא את 'האויב' מהבית. כולם סובלים בגללי. מוציאה את האויב אך הופכת באחת לאויבת המנעמים ומשביתת השמחות.
זה לא אני זה הסוכר.
אבל בהתניה פבלובית אני מוצאת את עצמי עם סיר מרק עדשים מהביל. מעט אורז הופך את המרק הזה לסמיך יותר והוא מנחם מאד בתחילתו של חורף. גם את מי שלא קיבלו את המאפה הריחני והחם מהמאפייה של הבוקר.
אבל אני תוהה מה ינחם את מוכר הנכס שלי, שסוף סוף נמצאו הרוכשים שאוהבים באמת את ביתו, עד כדי כך שזנחו בית אחר שכבר מצאו בו עניין.
בתחילתו של החורף הזה, נפל דבר בשוק הנדל"ן. זה בדרך כלל לא אופייני, אבל העובדה היא שבשווקים מסוימים, במיוחד בכאלה ששוכנים סמוך לפרויקטים של מחיר למשתכן, נכסים קטנים שבדרך כלל לא עמדו על המדף יותר מחודש, ממתינים למתעניינים. מספרם גדל גם בשל התערבות ממשלתית נוספת שמשמעותה ענישת המשקיעים. את דעתי על המחיר למשתכן כתבתי כאן
בשנים האחרונות משקיעי נדל"ן, שהיוו מעל 30 אחוז מהרוכשים, הולכים ונעלמים מהמשחק או לרוב כשלא מדובר בעיר תל אביב.
המשקיעים, שסומנו כ"רעים" במשחק בין הטובים לרעים של שוק הנדל"ן, נרתעים מהמיסוי הגבוה. חלקם פונים לקרנות המתמחות בנדל"ן בחו"ל או רוכשים בעצמם נכסים שממוקמים במרחק מַיילים רבים מארץ הקודש. לרגע אחד קטן שכחנו שאותו משקיע, זה שלא שפר גורלו להנות מפנסיה תקציבית שמנה ומובטחת, רק מבקש לעזור לעצמו ולהפוך את עתידו לנוח יותר. משקיעים אינם בהכרח טייקונים שלא יודעים מה לעשות עם כספם, אלא בדרך כלל אנשי מעמד הביניים, חלקם עצמאים, שעבדו 40 שנה וחסכו אבל יודעים שהפנסיה שלהם לא תאפשר להם לחיות בכבוד ולכן מעדיפים לרכוש דירה קטנה מניבה.
אבל האוצר בראשותו של השר משה כחלון כבר סימן אותם כאויב העם והוא מטיל עליהם קנסות כבדים. ומאחר שמדובר באנשי מעמד הביניים ולא יותר, הרי שהמיסוי הגבוה הופך את ההשקעה ללא כדאית, וכמעט מסוכנת. האחוזון העליון ימשיך לרכוש נדל"ן יקר באזורי הביקוש של תל אביב. זה לא יעזור לשוכרי הדירות הצעירים, שמבטיחים את חיוניותה של העיר.
האפקט המצטבר הזה והשפעתו על המעגל השני והשלישי של תל אביב ברורה. העצירה מורגשת. ברור שמדובר בהמתנה בלבד כי חוץ ממיסוי והבטחות מעורפלות לזוגות הצעירים, אין לאוצר פתרון של ממש. חוץ מלקנוס את הרוכשים דירה שנייה, תהא זו הדירה הקטנה והמתפרקת ביותר, אין למשרד האוצר עוד שפנים בכובע. יש כמובן פתרון אפקטיבי שעדיין מקובל במדינות אחרות ושלפני שנים רבות איפשר למדינה קטנה וענייה לקלוט מיליוני עולים, אבל הוא לא מתאים לאידיאולוגיה הכלכלית-חברתית הנוכחית, ולכן מעטים מעזים לדבר עליו. דיור ציבורי איכותי במימון ממשלתי.
זה מביא אותי למסקנה שמה שהיה הוא שיהיה. הביקושים מורגשים בשטח. אבל המבקשים מעדיפים להמתין. בינתיים הם משלמים שכירות, שהולכת ועולה בשל ההיצע הדל.
זה קרה כבר בעבר. הייתה תחושה בשוק שהנה אוטוטו המחירים צונחים. 'הבועה מתפוצצת' מיהרו הפרשנים הכלכליים להצהיר. אבל שוב ושוב, מה שטרף את הקלפים זה השטח. ובשטח? ביקוש מבעבע. הגדר צרה מלהכיל את היושבים עליה. היא כבר לא נוחה כל כך.
ואין לשכוח את הריבית על המשכנתאות, שעדיין נוחה מאד.
משפרי הדיור ממתינים עם הרכישה עד אשר דירתם הנוכחית תימכר. הם כבר פחות סומכים על כוחות השוק. ואיך אפשר להאשים אותם?
וכשתהיה הפוגה מהגשם, ונראה הכל ברור יותר, שוב תהיה צפיפות בין המבקשים. איך יטפל אז השר כחלון במחירים? איזה עוד שפן הוא יוציא מהכובע?
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=FscIgtDJFXg nolink]
*אין באמור ייעוץ גורף ויש לבחון כל מקרה בקונטקסט הנכון
