קחי נא את בתך

בכל יום שלישי אני מביאה לה פרח, ככה כבר כמה חודשים, כל פעם אני מביאה לה פרח בצבע אחר. עולה על האוטובוס לכיוון עמק סלינה, מתיישבת בספסל הכי אחרון, וחושבת מה לספר לה הפעם. אני לא אוהבת לקטוף פרחים אבל פרח מסמל חיים, אתם מבינים? ובכל יום שלישי, שלוש תחנות לפני שאני יורדת, המדאם עולה לאוטובוס, משלמת לנהג, מורידה את הכובע הענק שעל הראש שלה, זה עם הפרח הצהוב, ומנגבת את הזיעה מהמצח במטפחת צהובה שתמיד יש לה בהישג יד. היא עוברת מושב מושב, ולבסוף בוחרת להתיישב לידי. מבין כל המושבים הריקים היא דווקא יושבת מושב לידי, נאנחת מהחום, מנפנפת בכובע כאילו הוא מניפה, שיהיה קצת אוויר, היא ממלמלת. וברגע שהיא מתחילה לבחון אותי אני מצמידה את הרגליים צמוד צמוד לכיסא שהמדאם לא תראה את הנעליים הקרועות שלי, נזכרת באזהרות של אנג'ליטה שהמדאם לא מתייאשת מלחפש את מי שחומקת לה מהידיים…

אני צריכה כסף מדאם, הרגשתי בדמעות שלה מרטיבות לי את המצח. צריכה כסף לקנות לילדה נעליים חדשות. היא אחזה חזק בכתפיים שלי, כמו מוודא שלא אברח. באמת שרציתי לברוח, לברוח מהמדאם הזאת שנועלת נעליים עם עקבים בגובה של עמוד חשמל, עם ציצים שכמעט הגיעו לה עד הבטן, ושעל הראש שלה יש כובע גדול עם פרח צהוב שמסתיר לה את כל הפנים חוץ מהשפתיים הדקות שלה. כבר שבוע שאת לא עושה עבודה, היא אמרה, דוחפת את היד שלה עמוק לתוך הציצים ושולפת משם שטרות ירוקים. אני לא מרגישה טוב כבר כמה זמן, אימא השתעלה, מצמידה אותי קרוב יותר אליה. את זוכרת מה אמרנו שיקרה אם לא תעבדי.. היא הפסיקה לספור את השטרות מביטה בנעליים הקרועות שלי.. היא תצטרך לעבוד במקומך.. אבל מדאם! שמעתי את אימא פולטת צעקה חנוקה, היא רק בת עשר!

באותו הלילה הקשבתי לוויכוח בין אימא למדאם מחוץ למשרד שלה. רק ילדות רעות מצותתות מחוץ לדלתות, שמעתי קול צרוד מאחורי הגב שלי. הסתכלתי לאחור בפחד, מבחינה באישה נמוכה עם פאה צהובה בדיוק כמו של אימא, לבושה בחלוק שחור. לטובתך, אני מציעה לך שתברחי מכאן. אבל אימא שלי שם בפנים, דמעות התחילו לרדת לי מעיניים. אימא שלך כבר אבודה, היא אמרה בתקיפות מנגבת לי את הדמעות עם האצבע שלה, לך עדיין יש סיכוי..

אני נשארת עם אימא שלי! רקעתי עם הרגל בכעס, נשענת על הדלת, מנסה להתרחק ממנה, אבל בדיוק באותו הרגע דלת המשרד נפתחה ומצאתי את עצמי לרגלי העקבים הענקיים של המדאם. במהירות חיפשתי עם העיניים את אימא, רואה אותה עושה סימנים מוזרים עם הידיים לאישה הנמוכה עם החלוק השחור. היא השתעלה בלי הפסקה והפנים שלה היו חיוורות כמו קיר. את ילדה יפה המדאם לחשה, ממששת לי את הישבן בזמן שהיא עזרה לי להתרומם. את תכניסי לי הרבה ירוקים.

אני חושבת שזה במידה שלך, היא הכניסה אותי לחדר אדום, מניחה על המיטה חלוק שחור ופאה צהובה. לא שאלתי שאלות רק חיכיתי שהיא תצא כדי שאוכל לברוח החוצה, לחפש את אימא. עברתי חדר חדר, נבהלת מהקולות ששמעתי בחלק מהם, קולות של קללות ובכי עד שלפתע ראיתי את האישה הנמוכה עם החלוק השחור יוצאת לעברי מאחד החדרים, דוחפת לציצים שלה שטרות ירוקים, מסמנת לגבר שיצא אחריה להסתלק.. את בטח מחפשת את אימא שלך, היא אמרה בקולה הצרוד, מובילה אותי לדלת היציאה, קוראים לי אנג'ליטה, ואימא נמצאת ממש מעבר לרחוב..

הפרח הצהוב שלך ימות בלי מים, מצדודית העין ראיתי אותה מתרוממת מהמושב, ומצלצלת בפעמון. עקבתי אחריה כשהיא ירדה מהאוטובוס יודעת שיום יבוא ואנקום בה. הסתכלתי שוב מהחלון, מחכה לראות באופק את בית הקברות.