קו התפר הפרטי של האמנית רחלי טאובר

גלריה משרד בתל אביב
רח' זמנהוף 6, תל אביב
רחלי טאובר Rachel Tauber
קו התפר Seam Line
אוצרת : גלית סמל Curator: Galit Semel אוצרת ראשית : רחל סוקמן

פתיחה: יום ה', 13 בפברואר 2020, בשעה 19:00
Opening: Thu., February 13th 2020 at 7 pm

בימים אלו מתקיימת בגלריה משרד התל אביבית תערוכת היחיד של האמנית רחלי טאובר.
ההשראה לסדרת הפסלים החדשה של רחלי טאובר נבעה מקופסת התפירה של חמותה, שבה נמצאו אינספור שאריות, חלקי אמרות, תחרות וכדומה, הקשורות למערכות חיים ולמערכות לבוש שאינן עוד. תערוכה זו היא בבחינת מסע פנימי, המחבר בין פעולת איסוף ושימור החפצים של חמותה לבין העיסוק המתמשך של טאובר בשאלת זהותה כאמנית, זהות הבאה לידי ביטוי בהשארת כלי העבודה מונצחים בגוף הפסלים.
העבודות בתערוכה משלבות בעיקר בין אבן לבין חלקי ברזל וסיבי פלדה, בתוספת חבלים, חוטים ורצועות עור, וכך מייצרות דיאלוג בין חומרים שונים ומרקמים מגוונים, כגון תחרה, רקמה ותפירה, הבאים לידי ביטוי בסיתות, בקידוח ובחירור פני האבן ובצירוף אלמנטים נוספים אליה. הפסלים עתירי ניגודים: בין חלל למסה, בין משקל לאוויר, בין אור לצל, בין מקצב לאחידות, בין מרקמים לשטיחות ובין שחור ללבן.

האבן, על צורותיה השונות, מעסיקה את טאובר זה שנים. בבסיס עבודתה עומד אובייקט, שהופקע מייעודו המקורי לטובת שימוש אחר, המרחיב את מהותו הרעיונית. הזהות החדשה, המוענקת לפסל, מאפשרת לה לחשוף את פגיעותו ואת רכותו, הנחבאות מתחת למצע החומר הקשיח. היא רוקמת באבן באמצעות חירור או קידוח חורים, המדמים טקסטיל ותחרה עדינה בחומר הקשה, ובאמצעותם מעלה שאלות הנוגעות למגדר ולחברה.
טאובר מפסלת בשיש חברון ארצישראלי. גושי האבן בפסליה מקורם במפעל מקומי לייצור מצבות קבורה. הם מגיעים בגדלים קבועים, ועוברים תחת ידיה תהליך של שינוי צורני ופונקציונלי. העבודה המסיבית על כל פסל נמשכת לעתים חודשים אחדים. השינוי החומרי והתוספות על כל פסל מקנים לו סוג של חיוּת, והופכים את המצבה הנקייה, הקרה והסטרילית לגוש מעובד חם, ששינה את ייעודו. האבן הנוקשה והתעשייתית הופכת להיות עדינה, רכה וביתית. החומר הקשה המסמל מוות, מתמלא בחיים.

עבודותיה של טאובר מצטיינות בהבנה עמוקה של תכונות החומר ושל מרקם האבן. היא מאתגרת את גבולות החומר ובוחנת מהו קצה היכולת לעבד את האבן מבלי לעבור את הגבול ולגרום לשברים או לסדקים בה. סיתות באבן נחשב לעבודה גברית, אך טאובר מנכסת אותו להדמיית מלאכה, שנחשבה מאז ומעולם לנשית ולעדינה. רקמה, סריגה ותפירה זוכות אצלה לפרשנות ויזואלית עדכנית באמצעות פיסול באבן, המבוסס על תעתוע ויזואלי ועל מחקר של שפה ושל צורה. היא משתמשת בטכניקה אומנותית עתיקה ליצירת אמירה עכשווית בחומר אחר.
קו התפר בעבודות נמצא בין הסיתות המהוקצע של האבן הנוקשה לבין המרקמים העדינים, שיצרו חורי המקדח. מאחורי היופי חבוי משחק מתמיד בין גילוי לכיסוי, בין נוכחות להיעדר. עבודותיה של טאובר חושפות מורכבות אסתטית. ניכרת בהן עמלנות רבה, אך בה בשעה הן משדרות ניקיון וסטריליות.