קורי החיים והמוות

פסי גירש ויבגניה נוביקובה מציגות בגלריה העירונית ברחובות תערוכה יפה העוסקת בבדידות, במוות ובפגיעותו של האדם והאמן – דרך החיים שקמלו הן מציגות חמלה וכבוד לכל חי

יבגניה נוביקובה, "ללא כותרת", 2017 . צילום: ענבל כהן חמו

קורי עכביש דמיוניים מחברים בין צילומיה של פסי גירש לבין רישומיה של יבגניה נוביקובה. חוטים של כאב, של אבדן, של פגיעות. נדמה שהחוטים ממלאים את הגלריה בחיבורים דקים, נסתרים מהעין וגלויים ללב.

פסי גירש, אמנית מוכרת וותיקה מציגה יחד עם תלמידתה. שתיהן לא נולדו כאן ועברו כאן קליטה לא פשוטה וסיפור חיים מורכב. שתיהן עוסקת בקמל שהושלך הצידה. מה שלא קיבל תשומת לב בחייו מקבל כבוד וחמלה במותו.

יבגניה נוביקובה, "ללא כותרת", 2017
יבגניה נוביקובה, "ללא כותרת", 2017

גירש מציגה צילומים מכמה סדרות של עבודותיה:

בסדרה מרתף כפורטרט שני צילומים גדולי ממדים שצולמו במרתף, שהופך לסטודיו – רקע קבוע עם אובייקטים מתחלפים. באחד מהם נראית מיטה – ליתר דיוק שלד של מיטה. מיטת קפיצים ללא מזרון, מהסוג ששבר את גבנו בצבא. המיטה ללא המזרון חסרת שימוש, אי אפשר לשבת עליה או לישון עליה. גוויה של מיטה. בצילום השני אגרטל עם גבעולים שמוטים, המזכיר ציורי ואניטס – החיים מיוצגים על ידי תנועת הגבעולים, אך האם אלו חיים או תנועת הרוח?

פסי גירש, "ללא כותרת", 2015
פסי גירש, "ללא כותרת", 2015

פסי גירש, "ללא כותרת", 2017
פסי גירש, "ללא כותרת", 2017

בסדרה מפיות תחרה מנייר, גירש מצלמת אובייקטים שונים על גבי מפית תחרה מנייר – אבן עם זרעי עץ שהופכת לחיה בעלת כנפיים, חלזון קטן שמטפס על קונכית חלזון גדול, יתושים בריקוד. התחרה והאובייקטים, כולם בני חלוף, כוכבים לרגע שחוזרים לאלמוניותם שניה לאחר הצילום.

בצילום שכאן אמנם אין מפית תחרה, אך היתושים המתים הופכים בעצמם לרשת תחרה עדינה:

פסי גירש, "ללא כותרת", 2017
פסי גירש, "ללא כותרת", 2017

הסדרה בעלי כנף  מציגה ציפורים מתות בקומפוזיציות שונות. מרגשת במיוחד ציפור עם ראש לבן, החובקת בין כנפיה שני גוזלים מתים ובד לבן יוצר לה כנפיים לבנות של אור. היא מעלה בדעתי מלאך שנפל, מלא קדושה ועצב.

פסי גירש, "ללא כותרת", 2017
פסי גירש, "ללא כותרת", 2017

יבגניה נוביקובה, ז'ניה בפי מכריה, היא רשמת מוכשרת. בעט דק היא רושמת קווים דקים ומתפתלים, הופכת את הצמחים והחיות שקרובים אליה כל כך לרקמת תחרה עדינה. נוביקובה עלתה לארץ בגיל 24 מרוסיה, באה לקיבוץ לעבוד ברפת, וגילתה שהמרחק מהמשפחה שנותרה מאחור אינו רק קשה אלא גם משחרר, ואפשר לה להגשים חלום ולהרשם ללימודי אמנות. הנייר מאפשר ליצור קומפוזיציות בלתי אפשריות בטבע, בין חוטי ברזל, פרחים יבשים פרפרים וחיות אחרות שהיא אוספת. כולם מתלכדים על ידי הנייר והעט.

יבגניה נוביקובה, "שיעור האנטומיה" חלק 1, 2017
יבגניה נוביקובה, "שיעור האנטומיה" חלק 1, 2017

אורה קראוס היא אוצרת מעורבת – תפקידה לא הסתכם בהזמנת אמניות לתערוכה ובחירת העבודות. היא סייעה לרקום את החוטים הדקים המחברים את העבודות, ולאמניות ליצור זו בהשראתה של זו, לתערוכה בה השלם גדול מסך חלקיו.

אורה קראוס (במרכז) בשיח גלריה בין פסי גירש (מימין) ויבגניה נוביקובה (משמאל)
אורה קראוס (במרכז) בשיח גלריה בין פסי גירש (מימין) ויבגניה נוביקובה (משמאל)

"מיתה יפה" / פסי גירש, יבגניה נוביקובה, צילום ורישום

אוצרת אורה קראוס

הגלריה העירונית רחובות

עד ל 10.12.17

ענבל כהן חמו
צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.