קורונה – שירה בציבור והופעות

בחורה עם מחשב נייד

וואוו, איזו תקופה.. מי חשב, מי דמיין, מי חשב.

אין ספק שנקלענו לתקופה הכי מוזרה במדינה, בעולם, באישי, בחברתי, ובכל דבר.

אך אנו בני התמותה כנראה מסתגלים לכל מצב, ולכל דבר חדש, כמה מוזר שיהיה..

גם אני הסתגלתי, למרות שאגיד את האמת חיי לא שונים בהרבה ממה שנאלצו להיות בתקופת הקורונה,

כי אמנם השמיים נסגרו, ואין טיסות למדינות העולם, אך אתוודה כאן ואספר שלא טסתי לחו"ל כבר 24 שנה.. מצחיק או עצוב, טוב או לא, זו אני.

אינני מרגישה שום צורך לטוס ונהנית במקום בו אני חיה. למרות שהסיבה הראשונה היא "פחד טיסות", אינני מרגישה שום חוסר.

כך שכמו שאמרתי, לא קרה לי כלום שנסגרו השמיים..

מעבר לכך אני מנהלת את חיי בחיק משפחתי גם ככה, וגם ללא הסגר שנכפה עלינו, זה מה שאני אוהבת וזה מה שאני עושה במשך כל השנים ובמשך כל השנים בהן אני מגדלת את ילדיי,

כך שלא ממש הרגשתי גם את מה שהורים רבים סיפרו : לחץ מלהיות הרבה בבית עם הילדים.

אבל.. ואבל גדול.. מה שכן הרגשתי זה החוסר הגדול בהופעות, בעבודה שלי, וזה באמת הדבר שהכי העציב אותי והיה לי חסר.

לשיר, לרקוד, להופיע, לשמח.. כל אלה נלקחו ממני בתקופה של הכמה חדשים האחרונים, ולהרבה כמוני..

אני מאוד מקווה לחזור לעשות זאת בזמן הקרוב מאוד, כי זוהי עבודתי זמרת שירה בציבור לאירועים – וזוהי נשמתי !!