קוראים לי נינה/נעמה כהן

קוראים לי נינה/נעמה כהן

My Name Is Nina/Naama Cohen

עריכה: רסל דיקשטיין.

הוצאה: Epublish, 2016

204 עמ', לא כולל: רשימת שירים ויוצרים.

"עמוק עמוק בפנים – אף אדם לא מעריך את עצמו במיוחד."

–          מרק טווין

נינה רק רוצה להיות מאושרת, אוהבת וגם שהוריה יכבדו אותה בכל דרך שהיא תלך.

לא תמיד מה שרוצים, מקבלים, ונינה עוברת אבני דרך בחייה עד שהיא יוצאת מהבועה בה היא חיה.

נינה הייתה בת 25, בפעם הראשונה בחייה היא פוגשת לסבית מוצהרת ומתחילה קשר עם גילי, את הקשר בינה לבין גילי היא לא מרבה לספר, במיוחד למשפחתה.

גילי הייתה האהבה הראשונה שלה, נינה הייתה מאוד מאושרת במערכת היחסים, אך כאשר נינה וגילי עשו מעשה פזיז בבית של הוריה, תיבת פנדורה נפתחת ומערכת היחסים שהייתה ביניהן נמתחת על חבל דק עד לידי קריעה, בעקבות הלחץ מאמה של נינה.

נינה אשר גרה עם גילי בתקופת מערכת היחסים נאלצת לשוב לגור בבית הוריה, וזה לא מאושר.

גילי היא זאת שגרמה לה תחושת אושר, הוציאה את החלום של נינה מהארון, החלום שאותו אמא של נינה לעגה ומזכירה לה שעם החלום שלה היא לא תוכל להרוויח. החלום של נינה היה לצייר.

אחרי מערכת היחסים עם גילי, היה לה קשה להיכנס למערכות יחסים, והיא יוצרת קשרים עם נשים דרך הפייסבוק למטרות סיפוק בלבד בלי רגשות, עד שהיא מכירה את מיקי.

יחסיה עם הוריה אחרי שהיא נפרדה מגילי נמצאים על חבל דק, אמה של נינה היא זאת שהתוותה לה את נתיב חייה, החלומות של נינה הושלכו לארון מתוך לעג שמהציורים שלה לא יהיו כסף, אלא רק דרך עבודה אמיתית.

בעבודה, לנינה יש ידיד מבוגר אשר נמצא בפרידה עם אישתו אבל עדיין גר באותו בית איתה "בגלל הילדים", יונתן מבוגר ממנה ב-11 שנים, למרות ההבדל בין הגילאים יש ביניהם סוג של אהבה ועזרה בין אחד לשני. בתקופה הפרועה שלה, אחרי הפרידה מגילי היא מצאה ניחומים גם ביונתן, ויונתן הוא זה שנותן לה דחיפה לצאת מהבית של ההורים ולמצוא לעצמה את השקט בלי לחצי הוריה.

אבני הדרך, כל אחד מהדמויות נותן לה תובנות לגבי עצמה, מה אומרים עליה מבחינת הסביבה ואיך היא רואה את עצמה ויוצאת לדרך חדשה. חייה של נינה נפרשים במשך כ-3 שנים בספר.

בספר יש 5 פרקים: פרק 1 – מיקי, פרק 2 – גילי, פרק 3 – יונתן, פרק 4 – אימא, פרק 5 – נינה.

נינה היא זאת שמספרת את סיפורה, בכל פרק יש מבט מעברה של נינה ואיך זה קשור לדמות בפרק.

אני אוהבת לקרוא ספרות גאה, בשבילי זה דחיות סיפוקים, כי אי אפשר לדעת מתי ייצא עוד ספר שקשור לספרות גאה.

מאוד נהניתי לקרוא את הספר, לא רציתי שייגמר.

מומלץ מאוד!!!

"… אני מציירת מהיום שיכולתי להחזיק מכחול ביד, אני לא מכירה את עצמי לא מציירת. אף פעם לא חשבתי על ציור כעל משהו שמגדיר את הזהות שלי, את מי שאני…" (עמ' 46).

קוראים לי נינה