קוקולקה*/לאנה לוקס

בגיל חמש וקצת לאחר ששוב נשטפה במים קפואים ונאלצה להישאר עם הבגדים הרטובים במקלחת ושוב לא הורשתה לחזור למיטתה, סמירה חומקת ממעון הילדים באוקראינה ומרגע זה היא בזכות עצמה – "קוקולקה" הוא סיפור התבגרות של ילדה – אלוהים מסתבר לא תמיד מרחם על ילדי הגן – מסתבר שמידת הרחמים משתנה פעמים רבות לפי המיקום הגאוגרפי שבו נולדת

 

kokla1

קוקולקה*/לאנה לוקס

 *בובה ברוסית

 בגיל חמש וקצת לאחר ששוב נשטפה במים קפואים ונאלצה להישאר עם הבגדים הרטובים במקלחת ושוב לא הורשתה לחזור למיטתה, סמירה חומקת ממעון הילדים באוקראינה ומרגע זה היא בזכות עצמה. היא מופתעת מהקלות בה היא יכלה לצאת החוצה ואנו שמתבוננים מבחוץ מבינים שלאיש לא היה איכפת, ילדה שמוותרת על מקומה במערכת – זה העניין שלה, שתסתדר. סמירה יוצאת בהחלטה נחושה להגיע לגרמניה לבית שבו נמצאת כעת חברתה שאומצה על ידי זוג גרמנים –  הילדים של המעון חיו משבוע לשבוע – מיום הביקורים של הזוגות המאמצים ליום הביקורים הבא –  כולם ממש התפללו וייחלו לכך שזוג כלשהוא  יאמץ אותם – אימוץ היה הבטחה לחיים טובים –  טובים בהרבה מהמעון שהחיים בו היו רצף של קשיים ומחסור בחום באהבה ואף בציוד בסיסי כמו מזון או תרופות – קשיחות לב והתעמרות בילדים דווקא היו בשפע –  את רוב הילדים לא אימצו –  וככל שגילם עלה כך סיכוייהם להיות מאומצים הלך ופחת.

סמירה יוצאת לעולם שאיש לא מחכה לה בו, בתחנת הרכבת אליה הגיעה במטרה לקנות כרטיס ולסע לגרמניה היא מבינה שאין לה בכלל מספיק כסף בשביל לממש מטרה זו – גם אין לה מושג מה זה בדיוק כסף ומה נחשב מספיק ומה לא נחשב מספיק –  היא רעבה היא עייפה והיא לבד – היא בת חמש.

מי שמוצא אותה הוא "רוקי" מסתבר שרוקי מנהל אף הוא סוג של בית מחסה לילדים עזובים, מהר מאוד סמירה נשלחת "לעבוד" כמו שאר אלו החוסים בצל קורותיו של רוקי  -מסתבר שגילה הצעיר עד מאוד של סמירה,  עיניה הירוקות ושערה השחור – הם מסוג הדברים שגורמים לאנשים לפתוח את ארנקם  והנדבות שהיא מצליחה לקבץ הם מהגבוהים שיש. אומנם הכסף כולו הולך לרוקי והוא בתמורה מבטיח לחסוך לה לכרטיס לגרמניה ואף דואג לה ולילדים האחרים בבית למזון. בבית מתגוררים פרט לסמירה גם לידיה, דאשה, איליה ,סרגיי ושני תאומים – לידיה לוקחת עליה חסות עד כמה שנערה צעירה יכולה לקחת חסות על בת חמש. היא זאת שמבשלת בבית, היא זאת שדואגת לניקיונות, עוזרת לסמירה להתקלח בפעם הראשונה. תיאור תחתוניה של סמירה הילדה הקטנה כשהיא מתפשטת לקראת האמבטיה הראשונה הוא תיאור מכמיר לב. לידיה מלמדת אותה לשטוף את בגדיה, מקפידה שתרחץ שיניים כל בוקר וכל ערב . אם לרגע מתקבל הרושם שמדובר בבית אבן כמו שאנו מדמיינים בית, אז לא כך הוא – מדובר יותר במבנה שוודאי נועד להריסה אין בו שירותים, למרבה הפלא יש מים זורמים, אולם קפואים בלבד –  רוב הזמן הילדים כלל לא מתרחצים. היחסים בין לידיה ורוקי לא ברורים לחלוטין היא ספק אחת מהילדות וספק בת הזוג שלו – היא מנסה להגן על סמירה ככל שהיא יכולה. החיים בבית מתנהלים במשך כמה שנים בתוך סוג של שגרה, שגרה לא נורמטיבית אולם עדין שגרה, סמירה לא הולכת לבית הספר אולם מבינה שהיא רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב ומבקשת מלידיה ומסרגיי שילמדו אותה – היא מצליחה ללמוד את המיומנויות האלו.  על התבגרותה של סמירה אנו שומעים מפיה  – כל הסיפור מסופר מפיה בשטף של זרם תודעה  –הכתיבה הרי יוצאת ונבראת מתוך החיים עצמם – והחיים האלו של סמירה הם חיים שחייבים להישמע – את כל חייה היא מגוללת לפנינו בזמן אמת, התחושה לעיתים היא  שאנו צופים בסרט.

קבלת הווסת הראשונה נחגגת על ידי לידיה  ועל ידי רוקי שלוקח אותה כמחווה – לרכוש מלאי של בגדים חדשים שמלות ושאר פריטים שמן הסתם הולמים יותר אשה צעירה ולא ילדה בסביבות גיל 12 – באותו הזמן מתגלה שיש לסמירה כשרון לשיר בשלב זה  רוקי מואס בלידיה – ואילו את  סמירה הוא לוקח אתו לערבי משחקי הקלפים שלו. סמירה משמשת שם כסוג של בדרנית. המשך הערב תלוי במצב רוחו של רוקי האם הוא הפסיד כסף או הרוויח כסף – ובכל מקרה הערב תמיד נגמר על הספה כשרוקי, מבקש/ דורש ממנה שתלטף אותו "ואז הוא פתח את חלוק הרחצה שלו והבולבול שלו היה ממש עבה וגדול ……היה עלי לשפשף אותו בשתי הידיים רוקי אמר שזה המעט שאוכל לעשות למענו……..פעם אחת העזתי לומר שאני עייפה מדי אז הוא הכה אותי בחגורה שלו…"

כשאנו ממשיכים וקוראים את חייה של סמירה אנו מבינים כי "רוקי" על כל חסרונותיו ואכזריותו היה מהטובים יותר או מהאכזרים פחות.  סמירה מתבגרת להיות נערה יפה, אם כי בתנאי חיים שכאלו היופי הוא זמני ביותר – ותקופתו קצרה – לא הרבה זמן נשמר יופי הנעורים בחיים שאין בהם שום חסד.

חייה של סמירה פונים בכיוון אחד והוא אל עבר התהום שמצפה לילדה/נערה שאין לה שום איש בעולם הזה, גם אם לעיתים נדמה שאולי כעת תזכה לתקופה של רגיעה, של מעט שלווה מהר מאוד אשליית הרגיעה מתמוססת, כיון שהסיפור כולו נמסר לנו מנקודת המבט של הילדה שהופכת לנערה אנו לחלוטין מבינים כיצד ניתן היה להגיע למחוזות הללו – כיצד לא היה שום שלב בדרך שבו הדברים היו יכולים להתגלגל אחרת, נהפוך הוא – בזכות כוח רצונה, בזכות החיות שטמונה בה בזכות תקוותה לחיים אחרים סמירה מצליחה לשרוד – לשרוד בתוך חיים שבהם את משמשת כחפץ להעשיר גברים וארגוני פשע שונים  – תוחלת החיים במחוזות האפלים הללו אינה גבוהה כלל  – מול עיניה של סמירה חברותיה אחיותיה לחיים האלו מתות כשהן נערות צעירות – מיתות אלימות.

קוקולקה הוא סיפור התבגרות של ילדה "אלוהים מרחם על ילדי הגן" אם כי מידת הרחמים משתנה לפי המיקום הגיאוגרפי שבו נולדת  – סיפור התבגרותה של הילדה סמירה מתרחש בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת ושיא האכזריות מתממש בגרמניה  – במערב אירופה –  לא אי שם במחוזות לא ידועים של אוקראינה.  "לעבוד כזונה בשביל האנשים האלה היה גרוע מכל מה שחוויתי עד כאן. הגברים הגרמניים התייחסו אלי כאילו הייתי חיה, או אפילו יותר גרוע כאילו הייתי פשוט טינופת. הם חשבו שאם הם משלמים כסף , הם יכולים לעשות בי מה שהם רוצים. הם היו אכזריים. מפלצות אכזריות".

"קוקולקה" אינו סיפור אמיתי – יחד עם זאת אין ספק שזהו גורל של לא מעט ילדים שאיתרע מזלם להיוולד לתוך מציאות שאין בה הורים, או תקווה – וכבר מילדותם הם חווים חיים של סבל.

קוקולקה הוא ספר פרוזה מרתק עד מאוד כזה שכתוב בסגנון של תוכנית ראליטי –  ספר שקשה להניח מהיד – ועם זאת מעורר מחשבה וחוסר נוחות רב.

רוצו לקרוא.

 

Karen Agmon
ספרנית ומידענית - עובדת כספרנית רפואית בספריה הרפואית המקסימה של תל-השומר. ספרים הם אהבתי הגדולה. karen1@yaar.net https://www.facebook.com/karen.agmon