מכירים את זה שאתם נכנסים לחנות בגדים או נעליים, שואלים את המוכרת (או מוכר, אבל לצורך הנוחות נלך על מוכרת) על פריט מסוים כמה הוא עולה ואז היא עונה לכם שקודם תמדדו? אני קוראת לזה "גישת מוכרי הנעליים" והרעיון שמאחוריה הוא מאוד פשוט: הם יוצאים מתוך נקודת הנחה שאם מדדתם והנעליים נראות עליכם יפה, יהיה לכם יותר קשה לסרב לקנות אותן גם אם הן יקרות. כי לפני שמודדים מאוד קל להתייחס רק לפרמטר של המחיר, אבל אחרי המדידה זה כבר יותר מסובך, ואז גם מוכנים לעשות פשרות כדי להשיג את הנעליים או השמלה שיושבים עליכם כל כך יפה.
הגישה הזאת מאוד מעצבנת בחנויות הבגדים, כי מטרתה להחליש את כושר ההתנגדות שלנו ולגרום לנו להוציא כסף על משהו שרוב הסיכויים אנחנו לא באמת צריכים.
אבל מה שמעצבן בחנויות בגדים ונעליים הופך להיות דרך חיים נכונה וחכמה לחיות לפיה בתחומים אחרים, ואני אסביר: נגיד שאתם מקבלים הצעה מסוימת. זה יכול להיות בכל תחום, מהצעה לעבודה חדשה, דרך הצעה לטעום משהו ועד הצעה לדייט. הרבה פעמים, כשאנחנו לא לגמרי יודעים האם ומה אנחנו רוצים, נורא קל לנו לסרב. הטיעונים לסירוב הזה הם תמיד נורא מנומקים – זה יקר מדי, יש בזה הרבה קלוריות, צריך לנסוע רחוק, יורד גשם, זה לא יעבוד ועוד ועוד.
כל הסיבות לסירוב הן נכונות, אבל אם רק היינו מנסים למדוד קודם ומגלים שמדובר במשהו יפה, נעים ונוח, פתאום היינו מגלים שכל הסיבות למה לא היו מתגלות ככאלה שאפשר לפתור בקלות. הרבה קלוריות? נאכל פחות אחר כך. יורד גשם? ניקח מטריה. יקר מדי? נחסוך במקום אחר. זה לא יעבוד? אולי דווקא כן?
אז אל תגידו מייד לא. קודם כל תמדדו. כלומר תנסו. תצאו לדייט אחד. תלכו לראיון. תיפגשו. קחו ביס אחד. ורק אחר כך תחליטו אם זה מתאים לכם או לא.