קהילות או לא להיות

בשבוע האחרון קהילות "רודפות" אחריי. כבר כתבתי את דעתי על קהילות לפני הרבה זמן (לכו תחפרו בבלוג אם רוצים להיזכר). קהילות רודפות אחרי בעבודה, בבלוג, בריצה ואם רודפות…לא אקדיש לזה פוסט?

כפי ששמתם לב, ואם לא – זה הזמן, אני כותבת בסלונה ויש לסלונה קהילת בלוגריות מאד פעילה, בזכות מנהלת הקהילה המדהימה מורן מישל. #סלונה_מטיילת הפך למותג וכולן רוצות לטייל. מעבר לכך שזו פעילות מגניבה, מכירים בלוגריות נוספות מחוץ לעולם הווירטואלי. החיבור של הווירטואלי והפיזיקלי עושה טוב לבריאות (גם לבטן, היא מצטלמת טוב – והמבינות יבינו).

אנחנו מכירות כל כך הרבה אנשים בצורה וירטואלית שלפעמים נראה שאפשר לוותר על מפגשים פיזיים. לכל אחת יש איזה 5000 חברים בפייס (וזה רק בגלל שזו ההגבלה), 70000 עוקבים באינסטה (לצנועות שבינינו) ו200000 לייקים לכל פוסט (אה….חוץ ממני כי אתם קצת קמצנים עם הלייקים – חברים תתחילו ללייקק, אני שומעת שאתם קוראים, אבל איך אדע שנהנים אם אתם לא מלייקקים?).

למגע האנושי, לבמט בעיניים, לצחוק מבדיחה טובה, אין תחליף בעולם הוירטואלי. אתמול הכרתי חבורת נשים מדהימה, כל אחת בתחומה, ומה שקורה כששמים 15 נשים בחדר אחד עם אוכל מעולה …..יישאר, כמובן בחדר. אבל כדי להקל עליכם את הדמיון, אכניס אתכם קצת לאווירה.

שישי בבוקר, נסעתי לכסלון  (או כמו שהענק שאל: לכשלון? אמא, למה שמקום יקרא לעצמו כשלון?) האמת היא שכבר בדרך מרגישים במקום אחר, העליות (ישר חשבתי על ריצה באיזור…אימון עליות לפנים, בעצם לארבע ראשי), ולא כשלון אלא מדהימון, בהרי ירושלים הכל עוד ירוק ויפה, זריקת אנרגיה ויופי. הפעילות התחלקה ל2 – טעימה קטנה של מיינדפולנס וקצת מדיטציה ולאחר מכן החלק הקולינרי. חלוקה צודקת – קודם מטפלים בנפש ואחרי שהיא רגועה עוברים לגוף.

running55_1

וידוי – אני ומדיטציה לא הלכו יחד, אף פעם. קשה לי להתחבר לישיבה והחיבור העצמי, לנשימות ולרוגע. זה מרגיש לי כמו זמן שיכלתי לקרוא בו עוד קצת, לעבוד בו עוד קצת או אפילו לרוץ בו עוד קצת. בתור ג'ינ'גי'ת לא מאובחנת (כג'ינג'ית…לא לקחת את זה לאבחונים אחרים), עם פלפל חריף במקום חשוב, אני בתנועה רוב הזמן, גם כשאני יושבת אני בתנועה ועושה 5 דברים בבת אחת כשאני נחה. זו אני, זה הקצב, תתמודדו. נשמע כמו תירוץ, אבל כנראה ש"התירוץ" בתוספת העובדה שלא באמת הגעתי למקום שבו הייתי צריכה לעשות מדיטציה, הובילו אותי להבנה שזה לא בשבילי. אתמול טעמתי קצת, באמת על קצה המזלג, ולקחתי דבר אחד איתי. לפעמים צריך לנשום. באמת לנשום. לעצור לשניה ולנשום. להרגיש את האוויר נכנס לראיות, להוציא אותו החוצה, כמה פעמים ולהמשיך הלאה. זה עושה טוב לראש. תנסו את זה, מה כבר יכול להיות?

running55_3

אחרי שטיפלנו בנפש, הגיע זמן לטפל בחלק החשוב לא פחות: הבטן! אין כמו ארוחת מעולה לטיפול טוב. שימי סרן הוא שף פרטי לאירוח חוויתי ומה שהיה שם זו חוויה קולינרית ממדרגה ראשונה. האיש, מעבר לזה שהוא מקסים ויש לו מיליון סיפורים, יודע לבשל. אני יכולה להתחיל לתאר את השפע שהיה על השולחן, אבל אז אצטרך ללכת לאכול משהו ומוקדם מדי, אז רק אומר שהאוכל פשוט טעים, מגוון, יצירתי, מטבעונים ועד לאוכלי כל כמוני ימצאו עצמם נשבים בקסם שהוא מצליח לייצר עם כל טעימה מכל מנה.

running55_2

מקהילה אחת לקהילה שניה, איך אסיים פוסט בלי להתלונן קצת על הריצשבת? מאז שנהייתי השירות המטאורולוגי, זה קרה לפני 3 ימים למי שפספס, התחלנו את הבוקר עם 25 מעלות, 70% לחות ומעל 100 טיפול לדקה. כל זה לפני שש בבוקר. מה קרה לעולם? אפילו השמש בקושי פתחה עיניים (וגם זה בגלל כל הרעש שעשינו), וכשפתחה אותן, כבר דאגה לחמם אותנו ולהבריח אותנו מהר חזרה למזגנים. בין שדות תירס, לשדות כותנה והרבה ענבים מכל הצבעים והמינים….הייתה ריצה חמה וטעימה.

running55_7

הבהרה: לפוסט משבוע שעבר קיבלתי תגובות לפיהן הבנתי שכנראה המטרה לא הושגה. הכוונה הייתה להחמיא למאמנת שעובדת בצורה כה מסודרת ונכונה, עם דגש ותשומת לב לכל מתאמן, תוכנית אימון שנתית עם בקרה בכל נקודה בדרך ליעד, ממש performance review (מי שמכיר תהליכים כאלה ממקומות עבודה). כנראה שבצורה מאד רומניה, גם כשאני מחמיאה זה יוצא לא טוב…נו שוין, גם אם זה תתמודדו. אוהבת'ותך Orna

running55_21

למי שבטעות היה בפלנטה אחרת אתמול בערב, ופספס את המשחק של המונדיאל עד עכשיו, לכן לראות לפחות את התקציר…השדים האדומים הבלגים הוכיחו שוב שהם יודעים גם לשחק כדורגל טוב, קבוצתי ויפה לא רק לבשל את הבירה שמלווה את המשחק. יאללה, זמן להכין עוגת שזיפים ושייק ירוק.

 #לאן_את_רצה_TantiRoza

tantiroza
Tanti Roza הייתה סבתא שלי, אישה מדהימה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, פשיניסטה ואופה המון. אני....אישה גבוהה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, מנהלת אפליקציות (מערכות מידע), פשיניסטה ואופה המון....מה ייצא מזה....הזמן יגיד.