קדירת חורף משכרת חושים.

חיפשתי השראה לכתיבה כבר שבועות, ולא ממש הצלחתי למצוא סיבה שתעניק לי השראה מיוחדת. מתכונים לא חסרים אבל האווירה שתכניס אותי לפעולת הכתיבה והבישול לא היו. ואז הייתה הלוויה של חבר שגרמה לי לחשוב על אוכל מנחם.

אני לא מבדילה בין חשיבה על בישול או חשיבה על החיים, מבחינתי זו אותה חשיבה. אחרי הדרך האחרונה שלו, עלו לי הרבה הרהורים על החיים, על יחסים, על פרידות, על מפגשים היסטוריים. בתקופה האחרונה נאלצתי להיפרד מהרבה אנשים קרובים, והגעתי למסקנה שחסרה לאנשים השפה שעליה אני מדברת. שפה ללא מילים, כי לי, קל יותר לבשל עם "עומק", מאשר לחפש את המילים שהייתי רוצה לומר.

כי בבישול אי אפשר לחרטט, אי אפשר להלביש את האמת במילים שלא מתכוונים אליהן. אפילו אנשים כנים, אנשים שמתכוונים למשהו ברגע אחד, יכולים לסגת מהן ברגע. ממילים לא נשאר שום דבר. בבישול אם זה לא אמתי, אם את לא מתכוונת במלוא נשמתך – זה פשוט לא יצא.

אני לפעמים מצטערת שאין לי את המילים. מוצאת את עצמי תקועה במצבים שהן חסרות לי. אבל תמיד אני יודעת שאם אצליח להגיע למטבח אדע להביע את עצמי עד תום.

קדירת החורף שלי מיועדת למצבים האלו שבהם באמת אין מילים. מצבים שבהם העצב מציף כל חלקה טובה בנשמה שלך, וכל המילים נשמעות חלולות. בבישול אני יודעת לדבר לעומק, ולעשות מעשה – כי מבחינתי הבישול הוא עשיית חיים.

קדירת השורט ריבס שלי, התחילה מארוחת יומהולדת שהכין לי חבר לפני שש שנים בערך, עד אז לא אכלתי תבשיל שכזה. אני ילדה של חורף, ואפשר לומר במידה רבה של ביטחון שקדירת הצלעות הזו, טעמה עדין במיוחד בימים של גשם קור ועצב, זאת אחת הדרכים המרגיעות את הנפש והגוף, או ביום רטוב וקר, כשהדמעות לא מפסיקות לרדת, זאת האופציה.

עכשיו בימים האחרונים של החורף כשהאדמה עוד כהה, ויש עוד בוץ וחומים ובורדו, ועוד קר מספיק בשביל תבשילי קדרה, אתם חייבים אותה לעצמכם.

המנה עצמה לא מסובכת, והיא מנה קלאסית של קדרות בשר צרפתיות אותנטיות.

החומרים:

3 ק"ג רצועות שפונדרה פרוסות ליחידות,

ירקות שורש :

1 גזר

1 סלרי ראש

5 בצלצלי שאלוט 5 קטנים

כרישה חתוכה גס

ראש שום עם הקליפה

גבעול טימין

15 גרגירי פלפל שחור ואנגלי