קביעת מסגרת אשראי הוא חוזה מסחרי – יאן קליימן

בחורה עם מחשב נייד

העמדת אשראי ע"י הבנק ללקוח וקביעת מסגרות אשראי הוא חוזה מסחרי , אשר נועד להשיג מטרה עסקית , כאשר הוא מעמיד הבנק ללקוח אשראי חריג , שומר הוא לעצמו את הזכות אם להסכים להעמיד אשראי חריג מסויים המתבקש אם לא ,כן ,ישנו מחיר שונה לאשראי החריג ,המתבטא בשיעור הריבית המשולם בגינו .הבנק הגיש תביעה לתשלום יתרת חוב שהצטברה בחשבונה של החברה הנתבעת 1 .החברה טוענת כי הלוואות שניתנו לה חוייבו בריבית יתר שנבעה מכך כי מועדי ההחזר נקבעו ע"י הבנק ל-17 לכל חודש באופן שהבנק הרוויח תשלום מדד נוסף וכך גבה ממנה ריבית הגבוהה מהריבית המותרת בחוק , עוד טוענת החברה , מציין יאן קליימן , כי על הבנק היתה החובה להעביר יתרות זכות שהיו לה בחשבון אחר בבנק , ושנפתח לטענתה בהמלצת הבנק , לחשבון בו הצטבר החוב , על-מנת להקטינו .כן טוענת החברה כי הבנק אפשר לה חריגות ניכרות ממסגרת האשראי המאושר ,בשיעור המכפיל מספר פעמים את מסגרת המאושרת , כמובן שהבנק גבה ממנה ריבית חריגה בגין המשיכות מעבר למסגרות המאושרות , ובכך פעל שלא כדין ולא בתום-לב ,שכן היה עליו להגדיל את מסגרות האשראי ולא לחייבה בריבית חריגה כאמור .

נקבע , מציין קליימן יאן , מומחה לדיני הבנקאות והפיננסיים , כי לעניין מועדי החזר ההלוואה ,הרי שכל עוד לא מראה הבנק טעם מסחרי לקביעת מועד החזר כאמור , הרי שיש להניח כי הוא נקבע על-מנת להרוויח מדד נוסף מהלקוח ,ובכך להביא בפועל לתשלום ריבית גבוהה מזו המותרת עפ"י החוק .במקרה הנדון הבנק לא הראה כל טעם כזה , לכן יש לחשב את מועדי ההחזר מחדש ,ללא תוספת המדד הנוסף .לעניין העברת יתרת הזכות לחשבון שבחובה ,הרי שהצדדים מסכימים על-כך כי בדרך כלל אין הבנק חייב לקזז מיוזמתו בין החשבונות של לקוחותיו .אלא שכאן , טוענת הנתבעת , הבנק הוא שיזם את פתיחת החשבון הנוסף , הבנק כופר בטענה זו והיא לא הוכחה ,לכן לא ניתן לקבוע כי הבנק היתה חובת קיזוז כנטען , כן , אי-העברת כספי הזכות לחשבון שבחובה ע"י הנתבעת בזמן אמת מעוררת תהיות ,ולא ברור מדוע בית המשפט ע"י מתן צו צריך לעשות זאת כעת במקומה .

הנתבעת טוענת כי הבנק לא שינה את מסגרות האשראי , עפ"י ההסכם בין הצדדים "שלא בתום-לב ,בניגוד לחובתו " , אך הנתבעת לא הצביעה על כל חובה המוטלת על הבנק לעדכן את מסגרות האשראי ,או לשנות את החוזים העסקיים בהם התקשר , לכן טענתה נדחית , מציין יאן קליימן .בנק המשנה את שעור תוספת הסיכון המהווה אחד ממרכיבי שעור הריבית ללקוחו ,חייב לקבל את הסכמת הלקוח לשינוי ,ייתכן וניתן להסתפק במשלוח הודעה אישית ללקוח , במידה והלקוח שותק ואינו מביע התנגדות להודעה שקיבל .

הנתבעת ניהלה חשבון בבנק התובע ,בחשבון העו"ש הצטברה יתרת חוב גבוהה ,וכן לא עמדה הנתבעת בהחזרי הלוואות שנטלה , הבנק הגיש תביעה זו לתשלום החוב , הנתבעת טוענת כי הבנק התנה שרות בשרות בכך שכפה עליה לפתוח תוכניות חיסכון בעת שחשבונה היה ביתרת חובה , עוד טוענת הנתבעת כי הבנק לא הודיע לה על שינויים בשיעור הריבית שגבה ממנה במהלך התקופה ,וכן לא קיבל הסכמתה לשינויים אלה, לכן , היא מבקשת לערוך חשבון משוחזר על-מנת לבדוק מהו המצב האמיתי ,את הגנתה תמכה בחוות דעת מומחה  של קליימן יאן .

נקבע , מציין יאן קליימן , כי במערכת היחסים שהיתה קיימת בין הבנק לנתבעת , ולאור הקשיים בהם היתה שרויה ולאור חוסר ההגיון הכלכלי שבפתיחת תוכניות החיסכון הרי שניתן לקבוע כי אכן במועד בו לקוח נמצא ביתרת חובה וקשיים כלכליים ,הרי שניתן לקבוע כי אכן היתה התניית שרות לגבי חלק מתוכניות החיסכון שנפתחו במועדים בהם מצב הנתבעת היה כמתואר .לגבי העלאת שעורי הריבית , הרי שעפ"י ההסכם הבנק אמור היה להודיע על שינוי הריבית או על ע"י הודעה ספציפית ללקוח ,או ע"י מודעות בעיתון , אולם , למה הכוונה ?

לשיעור הכללי של שיעורי הריבית , מסביר קליימן יאן , בית המשפט קבע כי שיעור תוספת הסיכון המהווה מרכיב בחישוב הריבית הינו ספציפי ומשתנה לכל לקוח ,לכן אין אפשרות להודיע על שינוי זה בעיתון ,אלא יש להודיע ללקוח הספציפי ולקבל אישורו , אולי ניתן היה להסתפק בהודעה ללקוח , כאשר שתיקתו תחשב להסכמה , אולם כאן הבנק לא הוכיח כי אכן שלח הודעות כאמור לנתבעת , לכן אין הוא יכול להעלות על דעתו ,מבלי להודיע לנתבעת ומבלי לקבל הסכמתה , את שיעור תוספת הסיכון ,הבנק טוען עוד כי העובדה שהנתבעת קיבלה כל העת דפי חשבון ושתקה, יוצרת מניעות ולכן אין היא יכולה לטעון כעת כנגד שעור הריבית , טענה זו נדחתה ע"י בית המשפט ,שכן מדפי החשבון לא עולה שעור הריבית ,והחובה להודיע על שינוי השער הינה חובה ספציפית בעוד הוראת ההסכם על-פיה דפי הבנק מחייבים את הלקוח אם לא הגיב עליהם , הינה הוראה כללית .