קאם-באק של הצלמת הפרטית שלי מאירה והסשן פשן שלנו בקרית בעלי המלאכה.

הרבה שנים אני מצלמת וחובבת צילום ברמה היומיומית. את מאירה הכרתי ברשת בקבוצת צילום ב"מוטקה"

ראיתי שהיא מעלה תמונות עם שלגים כמו שרק באלסקה יש.

היא ראתה את "גלריית השדה שלי" מדי בוקר.

אמרה לי אני מכירה אותך הייתי במופע שלך ואני גרה בקרית גת, כשאחזור מאלסקה אני רוצה לבא לצלם בשדות שלך.

אמרתי: הולך!

נדמה לי שלא עברו 12 שעות מהנחיתה והיינו יחד בשדה.

אנחנו דומות ושונות.

בקטע היצירתי היום אחרי מעל שנתיים שהיא המצלמת ואני המצולמת כבר לא צריכות לומר כלום…

רואות אובייקטים, מסתכלות אחת על השנייה והופ זה קורה.

שתינו היפר אקטיביות ולא שבעות מהעשייה המשותפת.

בנינו קונספט שנרקם במהלך השנתיים, יש לנו ימי צילום עם נשים בגילנו וכולן קולטות לאן אנחנו מכוונות בתוצאה הסופית.

אוהבות ביותר להיות שתינו כי יש לנו קצב מסחרר והספקים של לוקיישנים והחלפת בגדים בטירוף.

המטרה העיקרית שהצילומים יראו מדליקים ויעלו חיוך. כמובן שאני רוצה לצאת במיטבי,

אך מודעת היטב שהציפיות אמורות להיות בהתאם (אני בת 66) טפו טפו יכולה לומר שהיום כבר אני יכולה להסתכל על הצילומים ולהיות נטולת ביקורת.

בשבת האחרונה עלינו על הרכב ונסענו לקרית בעלי המלאכה בתל- אביב  לוקיישן שזמן רב אני מתכננת עליו.

עדיף להגיע בשבת כי שקט שם יחסית, ומס' גלריות פתוחות מומלץ לבקר.

 

צילום האחת והיחידה : מאירה גוראי רז

מצולמת אירית דגמי

11

14 10 13 9 8 7 5 4 3 21

אירית דגמי - אשה בגיל השלישי.
כששואלות אותי איך התחלתי את העסק שלי "העגילים של אירית דגמי", אני מספרת שאני אשה כזו שהחלומות שלה מגשימים אותה.​את סוג העגיל הזה עם שלושת המרקיזות משובצות בשלל צבעים אני עונדת מעל עשור.פה ושם חברות ביקשו שאכין גם להן וזה התנהל כעגילי אירית והחברות שלה.​יום אחד העלתי פוסט לפיסבוק שלי וסיפרתי על העגילים.​הפוסט יצר עניין ונשים החלו להתעניין בעגילים ושאלו אם אני מוכרת? אמרתי כן.​ומאז הכל היסטוריה.​אני נשאלת למה דווקא הצורה הזו ולמה רק את הצורה הזו אני משבצת ומוכרת?​התשובה שלי:​יש משהו בנפילה הזו של שלושת המרקיזות שצורתן כצורת עלים,ומניסיוני גיליתי שהדגם הזה מחמיא לכל אשה שעונדת אותם ונראה כאילו עיצבו אותם רק בשבילה.