ציפיות, אכזבות וטלפון שנפל לאסלה.

בחורה עם מחשב נייד

" דיייי. אני לא מסוגלת יותר! שן שנשברה,דלקת, מוזמנים מבטלים הגעה לחתונה, קלקול קיבה לכלבה, אי סיפוק מקצועי…."

זה בערך היה הוייב שלי כבר כמה שבועות. גם כשניסיתי לעסוק בהודיה, מנטרות חיוביות ותכנים מעצימים, במפתיע זה לא החזיק מים.

לא יודעת למה אבל אפילו הגוף שלי פיתח סטרס משלו ודברים שהרגיעו ושימחו אותי פעם כבר לא עשו את העבודה.

הגעתי לחזרות מתניעה על ניוטרל ללא חשק, הדרכתי ילדים עם רצון לשבת רגל על רגל בבית ולא לעשות דבר. ואפילו כשהנחתי אירוע מגניב ביותר,

הייתי כבר כל כך מותשת מהכל שחלמתי בהקיץ על שינה במיטה שלי.

כולם איכזבו אותי.

למה לייפות את המציאות?

חברים לעבודה שלא מגיעים לחתונה, אנשי מקצוע שלא מבינים אותי ולא קולטים אותי בכלל, הבריאות שעושה בעיות ובכלל ניראה שהמזל הרע שמעולם לא האמנתי בו,

התקיים בכל זאת בחיי. עם האירועים הקשים לצד האירועים המדהימים שחוויתי כבר השנה, הרגשתי שרכבת ההרים הזאת מוגזמת מדי עכשיו.

הדמעות, העצבים, על זה שלא מבינים, לא מתחשבים בי ובכלל הצרכים שלי לא נענים.

הטלפון נפל לאסלה.

זה קרה במסיבה נחמדה שבעזתי בה סופסוף לחזור לאופטימיות המפורסמת שלי, אותה אופטימיות שחברותיי האהובות אוהבות להלל.

" את תמיד רואה את הטוב בכל אדם!"

"איזה מזל שיש לי חברה אופטימית כמוך"

"השמחה והאופטימיות שלך חסרות לי"

טוב, כרגע הייתי בעיקר חסרה לעצמי.

וכמובן זה שחברותיי היקרות לא נוכחות מדי יום בחיי בעקבות מרחקים,משפחה, עבודה וכו' והעובדה שעבדתי כל כך קשה שאפילו לא יכולתי להתקשר אליהן או ללכת להתאמן בסטודיו או ללמוד לנגן שיר חדש- בקיצו לעשות באמת מה שחשקה נפשי- לא הועיל לסיפור.

הטלפון נפל לאסלה.

שוב ציפייה שהתנפצה לאכזבה. מסיבה שהתחילה בכייף הפכה להיות דבר מבאס?

אבל פתאום כזה קרה, הבנתי שגם את הציפיות שיש לי מהעולם ומהסביבה אני צריכה לשטוף באסלה.

מי אני שאשלוט בעולם? ולא ממקום חסר ערך אלא להפך, מאהבה עצמית אמיתית שאי שם כבר נרדמה לה.

מגיע לי לשחרר את המושכות ולתת לסביבה שלי ולעולם להיות מה שהם ומה שהם יכולים להיות.

למה שלא אחזיר את השליטה אליי הביתה ? המחשבות שלי, הרגשות שלי, המילים והמעשים שלי.

כל השאר? כמו שאומרים "אלוהים גדול".

חזרתי לקרוא תכנים מעצימים, אפילו רוחניים יותר הפעם ונשמתי עמוק.

עדיין המשכתי להתמודד עם האכזבות והחוסר חשק להמשיך ברוטינה של חיי שבניתי לי ב4 שנים האחרונות לאחר שסיימתי לימודים.

החלטתי כמה החלטות חדשות, מרגשות וקצת מפחידות אבל בעיקר מרעננות.

השלמתי עם זה שההחלטות האלה יצטרכו להיות בהמתנה, חלקן רק בחודש הקרוב וחלקן אולי חודשיים, שלוש.

אבל אני אוציא אותן לפועל.

ובינתיים כאמור, אנשום עמוק ואלמד דברים על עצמי ועל החיים תוך כדי שאתמקד כמה שיותר באהבה ושלווה.

אשחרר כל מה שאפשר, ומה שקשה עדיין, אתן לזה להיות.

כמו שאתן לחברים לעבודה, למוזמנים, לאנשי מקצוע, למשפחה ואולי סוף סוף גם לעצמי ולעולם- להיות מה שאנחנו כרגע.

עם שליטה על עולמי הפרטי הקטן שלי בלבד.

וכך הטלפון בתיקון, אני עם מכשיר חילופי, המוזמנים הם אנשים שבאמת רוצים להגיע ולחגוג איתנו, אנשי מקצוע הם רק שליחי יקום מלמדים,

הכלבה שלי לקחה אנטיביוטיקה, הרופא שיניים שם לי כתר בשן, הגוף נרגע מעט מהסטרס ואני-

מצפה רק לשחרר, להינות וללמוד ולעשות כמה שיותר טוב.

sasha30
אישה, שחקנית, כותבת ובלוגרית. שרה ולומדת לנגן. מאוהבת במוזיקה,במה,קולנוע וטיולים. אוהבת בעלי חיים,ספרים, סושי, חברות ולישון.