ציפיה מהחיים

בחורה עם מחשב נייד

הבעיה מתחילה כשיש רעיון שהכל צריך להיות טוב. תמיד.
ברגע שאנחנו חושבים שהכל צריך להיות תמיד טוב ומפחדים מכל שינוי, כל שינוי נהיה הרבה יותר כואב.

היה לי שבוע קשה.
אחרי הפעם השלישית של הכימו התחלתי ממש להרגיש את התופעות. היו לי כאבי בתן מאד חזקים, לא יכלתי לצאת מהבית, הרגשתי ממש רע. ופשוט נחתי.
חברה אחת אמרה לי "מותר לך לרחם על עצמך" ואחרת אמרה "מותר לך לנוח" וזה נתן לי הרבה כח בימים האלה. כי הסכמתי לרגעים לשקוע בתוך זה. אבל כל המזן היה לי צלוצלים בראש של להלחם עם המצב, ולנסות לתקן אותו. ורוב הזמן סבלתי

אבל עכשיו הבנתי משהו.
יש הבדל בין כאב לסבל. הכאב הוא כאב. והוא לא נעים והוא בשם עצמו. הסבל נובע מהציפיה שמשהו יהיה אחרת. הסבל שלי נבע מהציפיה שהדברים יהיו כמו שאני החלטתי.
וישבתי לי עכשיו, וביקשתי מעצמי פשוט להרפות. ממש להרפות, את כל השרירים את כל המחשבה את הכל. הרפתי. ואז בעצם, בתוך ההרפיה הזו אני מבינה שאין שום דבר מעבר לרגע של מה שקורה עכשיו.

ולצפות שהחיים יהיו בקו ישר, בלי בעיות? זה ממש ממש מצחיק.
כי תמיד יש תקלות בחיים!
הכל כל הזמן משתנה ואף פעם לא כמו שציפינו.
וזה מדהים שאני שיודעת את זה בראש עדיין מצפה שהכל יהיה כמו שאני רוצה.
משהו בלקבל את זה, את כל הזעזועים, כי זה פשוט מה שקורה בחיים האלה. משהו בזה מרגיע.
אני מפסיקה להלחם בכאבים ופשוט חווה את מה שקורה. וזה המצב וזהו. וזה ממש הגיוני שבחיים יש גם מצבים שפחות נעימים לגוף שלי.
ואני מודה מכל הלב על הזכות שלי לעבור את הטיפולים האלה שדואגים שאהיה בריאה יותר בהמשך.